מאירה הגיעה אלי בחודש יוני השנה, בהמלצת הפסיכולוגית שלה.
בגיל 35 מאירה החליטה לעשות הפסקה במרוץ החיים, לעצור את הקריירה, לחזור לגור אצל ההורים ולהשקיע בהתפתחות האישית שלה.
מאירה היא דוגמה טובה למקרה שכיח, שבו השכל והתודעה כבר "עדכנו גרסה" אבל החלק הרגשי עדיין לא "שם".
היא הגיעה אלי אחרי שכבר 'עשתה עבודה'.
היא כבר עשתה שינוים רבים במערכת האמונות שלה והתאימה אותן לאישה שהיא רוצה להיות.
היא שינתה תפיסות בנוגע לכסף ולהצלחה בחיים ויודעת על בורים את "שבעת העקרונות לאנשים מצליחים".
היא עשתה כברת דרך מגוונת, מכירה ביכולות שלה ובמסוגלות שלה להוציא לפועל.
כל אלו הן התפתחויות שקשורות לחלק הרציונאלי.
אבל לעומת החלק הרציונאלי, בתוכה שוכנת עדיין מאירה הילדה.
ילדה שגדלה בבית פשוט, ללא מותרות, והרבה מריבות בין ההורים.
הוריה לא ידעו איך לעודד ולדחוף אותה קדימה.
בבית היא לא ראתה מודל להצלחה.
את האפשרויות שיש לעולם הזה יש להציע היא זיהתה כבר בגיל 8, כשהלכה לבית ספר שבו היו גם ילדים מהשכונה הסמוכה – השכונה של "העשירים".
ממש אז נולד בתוכה הקול הקטן שאומר: "אם הם יכולים – גם אני יכולה".
היום, בגיל 35, היא מרגישה שהגיע הזמן שלה להוכיח בגדול שזה נכון והיא זקוקה לעזרה כדי להוציא את זה לפועל.
מאירה רוצה להקים סטרטאפ משלה.
התחומים שיקרים לליבה הם אלו שקשורים בקיימות ועולם אנושי טוב יותר.
היא יודעת להכין תוכנית עסקית, לגייס כספים ואנשים ולהקים יש מאין.
חסר לה רק דבר אחד: היא לא סגורה על הרעיון של הסטרטאפ!
היו לה כל מיני קצוות של רעיונות אבל שום דבר לא מספיק מגובש.
וחוץ מזה שהיא רוצה לתכנן ולנהל את הדברים כמו שצריך וברמה גבוהה,
כי עד היום היא תמיד "זרקה את התיק מעבר לחומה", ורק אז "שברה את הראש איך להגיע אליו".
הדרך הזאת הצליחה לה, אבל הפעם היא מרגישה שזה מדי מסוכן.
שיקפתי למאירה את מה שאני שמעתי מבין המילים – "זה לא רק שאין לך עדיין רעיון או שחשוב לך לעשות את הדברים נכון. נראה לי שמבחינה רגשית, את עדיין לא מרגישה שאת מסוגלת".
מאירה הסכימה אתי.
בשכל היא יודעת שהיא יכולה , אבל בתוך תוכה היא עדיין מרגישה "אנדר-דוג".
יש קול חזק שצועק לה כל בוקר "את רק מדברת…"
למרות כל הדרך שהיא עשתה, היא עדיין לא מרגישה מספיק ראויה.
***
הפער בין שני החלקים – השכלי והרגשי – יוצר תסכול מאד גדול (הדברים לא מתקדמים בקצב שהיא רוצה)
התסכול מוביל לאכזבה מעצמה (שהיא עוד לא מצליחה להיות 'שם')
האכזבה מובילה לביקורת עצמית ("משהו דפוק אצלי")
והביקורת העצמית מובילה לרגשות אשם ("אני לא בסדר")
וכל אלו ביחד מחזקים את התחושה שהיא לא ראויה.
במהלך תהליך האימון השתמשנו במערכות היחסים של מאירה כמגרש אימונים, ובמגרש הזה היא תרגלה הלכה למעשה – איך זה להיות ולהרגיש ראויה.
מה זה להרגיש ראויה?
מישהי שמרגישה ראויה מחוברת לצרכים שלה,
יודעת מה מתאים לה ומה לא,
היא מרגישה נוח לתקשר את הדברים,
מרגישה נוח לבקש בקשות,
אומרת מה היא מרגישה,
מה עובד לה ומה לא,
מתנצלת בקלות,
מקבלת התנצלות בנינוחות,
ויודעת להציב גבולות.
להיות ראויה זה גם להיות אנושית.
להרגיש נוח להיות חלשה בימים מסוימים וזקוקה לתמיכה.
(אני נזכרת כמה היא שמחה להתקשר אלי יום אחד ולומר לי שהיא זקוקה לתמיכה. זו הייתה ממש פריצת דרך בשבילה).
תוך כדי התהליך מאירה החליטה שהיא זקוקה לעוד אבן דרך אחת לפני הסטרטאפ שהיא חולמת להקים והחליטה לחפש עבודה בהייטק.
היא האמינה שעולם ההייטק יקנה לה עוד כלים בארגז הכלים שלה.
היא נרשמה לקורס קצר וממוקד בהסבה להייטק,
וכשהיא סיימה אותו בהצטיינות יתרה, היא התחילה לחפש עבודה.