כבר מהשיחה הראשונה בטלפון הבנתי שעופר הוא יזם בנשמה.
יש לו חזון, הוא רואה בגדול, הוא שאפתן, יש לו רעיונות נהדרים והוא בעל חשיבה עסקית מפותחת.
שאלתי אותו, מה הביא אותו לפנות אלי ומה הוא רוצה להפיק מהאימון והוא ענה "שהמאמצים שלי יהיו ממוקדים".
בד"כ אחד מהאתגרים של יזמים הוא המיקוד.
מרוב שיש להם רעיונות הם הרבה פעמים קופצים מדבר לדבר, מתחילים כל מיני דברים, אבל המימוש שלהם הלכה למעשה מההתחלה ועד הסוף – קשה להם.
במקרה של עופר, הוא חשב שזה כל מה שהוא צריך באימון.
בשיחת ההיכרות למדתי עוד דבר. עופר הוא לא רק יזם, גם איש תפעול. כבר היה לו עסק מצליח לפני 3 שנים, כשהיה רק בן 32. עסק שהוא בנה יש מאין.
הוא יודע להוציא דברים מהכוח אל הפועל, לנהל צוות, להוביל תהליכים – ויש לו קבלות שהוא טוב בזה.
אבל מה שגילינו זה שעכשיו עופר פוחד. הוא פוחד להיכשל, אחרי שנכווה קשות.
"אני פוחד ממה שאני לא רואה ולא יכול לצפות מראש"
עופר סיפר שאותו עסק שהקים יש מאין אמנם שגשג ופרח במשך שנתיים, אבל אז לקוח גדול 'עקץ' אותו והביא אותו לפשיטת רגל.
"מה שמפחיד אותי זה שאותו לקוח שעקץ אותי היה מבחינתי לקוח מסור ונאמן, קיבל ממני שיירות במשך שנתיים. הוא תמיד שילם בזמן ונתתי בו אמון מלא".
מה שקרה תפס את עופר לא מוכן.
בזמן שעבר מאז הוא שיקם את עצמו, דבר שהיה לא פשוט בכלל, כי הוא נדרש להחזיר חובות כבדים, אבל הוא הצליח. ויותר מכך, הוא הצליח גם להקים עסק חדש.
במקביל לכל התהליכים האלו, עופר גם התחתן הפך לאב, דבר שחידד לו עוד יותר את ההרגשה שהוא צריך להיות אחראי וזהיר, ו'לדעת' על מי לסמוך.
בימים אלו, למרות הקורונה, עומדות לפניו הזדמנויות עסקיות חדשות לגידול משמעותי בעסק, שדורשות ממנו אומץ לקחת סיכון משמעותי נוסף.
הוא מפחד לקבל החלטות.
כדי לעזור לו להתגבר על הפחד, עבדנו עם מודל א.פ.ר.ת
מודל א.פ.ר.ת המוכר לרובנו, מסביר לנו שכשיש אירוע מסוים, אנחנו מפרשים אותו באופן אוטומטי, כתוצאה מהפרשנות נוצר אצלנו רגש שמוביל אותנו לתגובה.
באופן טבעי כשמתרחש בחיינו אירוע משמעותי הוא משפיע על ההתנהלות שלנו בהמשך.
הפרשנות שלו ש"לעשות עסקים זה מסוכן כי אף פעם אתה לא יודע עם מי יש לך עסק", גרמה לו לפחד. הוא יודע לומר שהוא מפחד ממה שהוא לא יכול לצפות.
כשדיברנו על אפשרות שהעסקים לא ילכו כמו שהוא מתכנן ושיש סיכוי שלא ירוויח כפי שהוא מצפה – הוא הבין שהוא מוכן. הוא ערוך לכך. לא זה מה שמפחיד אותו.
מה שמפחיד אותו הם הדברים שעלולים לקרות, ושהוא לא יודע להיערך אליהם.
במקרה שלו הפחד לא שיתק אותו, אלא דווקא הניע אותו להגיע לאימון כדי לחזק את הביטחון שלו, לעזור לו לקבל החלטות שקולות וזהירות ולהוות מסגרת לבקרה.
לדוגמה, עבדנו עם כלים של ניהול סיכונים. פרסנו את חמשת ההזדמנויות שעומדות כרגע על הפרק ובחנו אותן אחת- אחת, כדי להבין עם מה בדיוק צריך להתמודד.
הבנו שב-4 מתוך ההזדמנויות הללו הסיכון קטן.
מדובר בעסקאות של שיתוף פעולה עם גופים נוספים, גדולים וחזקים, שאמונים על גיוס הכסף והם לוקחים על עצמם את הסיכון הפיננסי.
בהזדמנויות אלו עופר אמון רק על הצד המקצועי של המיזם.
לגבי אלו אין לו שום חשש לאבד כסף.
עסקה אחת מתוך החמש היא מסוכנת, כי שם הוא פועל לבד מול גורם שאין לו בו אמון מלא, ואותו אדם יכול, לדבריו, "להיות מלוכלך". כלומר, יכול לעכב לו כספים או לעשות מניפולציות זולות.
חשבנו על דרכים שבהן אפשר להקטין סיכון בהתנהלות מול גורם כזה.
עופר החליט שהוא כן היה רוצה ללכת על ההזדמנות הזו, אבל הוא ייגש אליה בליווי צמוד של עו"ד, שידאג להכניס בהסכם סעיפים שיגנו עליו.
רק במידה והצד השני יסכים לסעיפים אלו עופר יהיה מוכן להיכנס לשיתוף הפעולה הזה, ואם לא – הוא יוותר עליו, למרות הכדאיות של העסקה.
עופר מעריך שהסיכוי שהצד השני יסכים להסכם כזה הוא כקלוש, אבל הוא מבין שהוא עצמו לא מוכן לוותר על ההגנות הללו.
סיפרתי לו, שזה בדיוק ההבדל בין אמיצים לפחדנים. "
זה לא שאמיצים לא מפחדים. אמיצים פועלים יחד עם הפחדים".
הם פועלים תוך כדי ניהול סיכונים.