כולנו משתנים כל הזמן. זה טבענו האנושי.
אנחנו צוברים ניסיון, מתמודדים עם אתגרים, מרחיבים את הידע שלנו, משנים הרגלים, עושים דברים חדשים שלא עשינו קודם, רוכשים מיומנויות חדשות אבל את הדברים שאנחנו חושבים על עצמנו – את האמונות שלנו לגבי עצמנו, אנחנו לא משנים.
פעם בכמה זמן חשוב לעשות "עדכון גרסה" לאמונות שלנו לגבי עצמנו, כדי שאלו יהלמו את מי שאנחנו היום, ולא את מי שהיינו פעם.
איך עושים 'עדכון גירסה' כזה? אני רוצה להדגים זאת באמצעות הסיפור של גילה.
גילה בשנות ה-40 לחייה, ובמהלך 20 השנים האחרונות התקדמה בתפקידי ניהול משמעותיים מאד, עד שהגיעה לתפקיד סמנכ"לית. בכל השנים האלה תמיד היה מעליה 'בוס' – מישהו לתת לו דין וחשבון. מישהו שהיא כפופה לו.
במהלך השנים האחרונות גילה מטפחת חלום קטן – לצאת לעצמאות.
היא ידעה איזה עסק היא רוצה לפתוח, היא מרגישה מספיק בטוחה ביכולת שלה להקים את העסק שהיא חולמת עליו, אבל יש דבר אחר ש'עוצר' אותה.
היא מפחדת שהיא כל-כך רגילה להיות כפופה למישהו, שהיא לא תצליח להיות הבוסית של עצמה!
"מה בדיוק מפחיד אותך?" ביקשתי שהיא תנסה להבין איפה הקושי הגדול.
"עד היום אני רגילה לרצות את מי שמעלי, ואני חוששת שאני לא ארצה את עצמי", היא אמרה לי, עם דמעות בעיניים.
כשאני רואה את הדמעות, או אפילו רק שומעת את הקול רועד או נשבר, אני יודעת שנגענו בנקודה רגישה ושצריך לעבור להשתמש בכלים רגשיים.
*
הבנתי שגילה תופסת את עצמה כבן אדם מרצה – זה הדימוי העצמי שלה.
אבל דימוי הוא רק דימוי, האם זו באמת המציאות?
לכל אחד מאתנו יש דימוי עצמי מסוים – תפיסה מקובעת שבה אנחנו תופסים את עצמנו.
תפיסה שנולדה אי שם בילדות נוכח אירועים ונסיבות שעיצבו אותנו.
כאמור, עם השנים, אנחנו גדלים, מתפתחים, לומדים , מתנסים, משתנים אבל הדימוי הרבה פעמים נשאר בעינו. אנחנו לא מיומנים לעדכן גרסה.
ייתכן מאד שבילדותה גילה באמת הייתה ילדה מרצה.
ילדים מרצים הם ילדים אשר לומדים שכדי לקבל אהבה, תשומת לב, הערכה והכרה, הם צריכים למלא את רצונם של אנשים אחרים, גם במחיר של ויתור על הרצון שלהם.
לצורך האימון – אין לנו צורך לחפור ולנסות להבין למה זה התחיל.
לא חשוב לנו להבין מה גרם לגילה להיות מרצה בילדותה.
מה שחשוב הוא להבין האם הדימוי הזה מתאר את מי שהיא היום, או לא.
*
בשנים האחרונות גילה אמנם הייתה מנהלת מעולה וסמנכ"לית מצוינת, והיא עדיין תופסת את עצמה כ"מרצה", למרות שכבר מזמן היא לא כזו.
החלטנו שהיא צריכה לעשות לעצמה 'עדכון גריסה'
איך עושים 'עדכון גירסה' לדימוי עצמי שכבר לא משרת אותנו?
- מוכיחים שהדימוי הישן כבר לא באמת נכון.
זה נכון שכשכירה גילה אף פעם לא הייתה הבוסית של עצמה,
אבל תמיד מאד העריכו אותה, התייעצו איתה, היא הייתה שותפה לקבלת ההחלטות והרבה פעמים גם קיבלה החלטות באופן עצמאי.
נכון שהיא אדם מאד נוח, היא מסתדרת עם רוב האנשים ומשתפת פעולה.
אבל כששוחחנו על הקשר בינה ובין הבוסים שלה בשנים האחרונות, נוכחנו שלא היה צורך "לנהל אותה". היא לא עשתה את הדברים כדי 'לרצות אותם'. היא ניהלה את עצמה בתוך הפרויקטים.
וזה גם נכון שהיא לא אוהבת עימותים ומשתדלת להימנע מהם – אבל היא לא באמת מוותרת על דברים שחשובים לה.
גילה גילתה שבין כל אלו ובין הדימוי "מרצה" – ההבדל גדול.
לאחר שמצליחים לערער את הדימוי הישן, עוברים לשלב הבא.
- יוצרים דימוי חדש.
חשוב לבחור בדימוי שיכול לשרת אותנו בשלב הנוכחי בחיים.
הדימוי שגילה בחרה, שיכול לשרת אותה בעסק החדש, הוא דימוי של מובילה, מנהיגה ועצמאית.
- בשלב השלישי אוספים מלא הוכחות לכך שאתם כבר מזמן כאלה.
במקרה של גילה, אספנו מלא הוכחות לכך שהיא כבר מזמן מובילה, מנהיגה ועצמאית.
מצאנו סיפורים מהחיים שלה, שבהם היא גילתה תכונות של מובילה, מנהיגה ועצמאית, ורשמנו אותם.
אחרי שגילה גילתה שהיא בכלל לא בן אדם מרצה, אלא שהיא בעצם מנהיגה, מובילה ועצמאית כבר מזמן, היה לה הרבה יותר קל להתחיל לעבוד ולפרוץ קדימה עם העסק שלה.
*
הרבה אנשים שעשו דברים משמעותיים בקריירה שלהם מרגישים שלמרות שהם חשים מיצוי, אין להם את האומץ לעבור לרמה הבאה. הרבה פעמים "עדכון גרסה" כזה עוזר להם להתגבר על דימוי עצמי או פחדים שנצרבו במהלך השנים, וה 'עדכון' הזה מאפשר להם להתקדם באומץ לכיוון השאיפות שלהם.
מזמינה אתכם לעצור לרגע ולהתבונן, אילו דברים "שליליים" אתם אומרים על עצמכם, שמונעים מכך להתקדם? למשל אני לא מתמיד, אני דחין, אני עצלן, ביישן וכד' ולבדוק אם לא הגיע הזמן לעדכן גרסה כי אתם כבר מזמן לא כאלה….