הפוסט הזה מיועד לכל מי שבימים אלו חווה משבר כלשהו.
יורם (שם בדוי) יצר איתי קשר באמצע אפריל, בעיצומו של משבר הקורונה וסיפר לי שהלך לו העסק, והוא צריך את עזרתי במציאת עבודה כשכיר, כי מעולם לא היה שכיר ואין לו שום ניסיון בחיפוש עבודה.
יורם שותף בעסק בתחום הנדל"ן התיירותי. סוג של Airbnb בחו"ל.
הוא ושותפיו השקיעו כמה מאות אלפי שקלים וזה עתה סיימו לבנות את בניין הדירות, והם ציפו להתחיל להרוויח כבר בקיץ הנוכחי."עכשיו הכל תקוע", הוא אמר לי
לא רק שלא הייתה צפויה לו הכנסה בטווח הקרוב, גם יש לו עוד חובות שעליו לשלם,
הוא הבין שאין לו ברירה אלא למצוא פרנסה אחרת.
יורם הוא גרוש ואב לשני ילדים, ובינתיים חזר לארץ וגר אצל הוריו.
בפגישה הראשונה שלנו הבנתי שיורם הוא יזם בנשמתו,
וכבר היה שותף במספר מיזמים בעבר שחלקם הצליחו, חלקם לא.
יש לו הרבה כישורים וניסיון בניהול, תפעול, שיווק ומכירות,
אבל הוא חשב לעצמו "מי ירצה לקחת אותו כשכיר בימים טרופים אלו שכולם רק מפטרים?"
הוא האמין שהסיכוי קלוש.
מכיוון שהעריך שבשנה הקרובה אין סיכוי שתהיה תיירות במדינה ששם נמצא הנכס,
הוא היה מתוסכל מהמצב.
אבל התסכול היה הרגש הפחות גרוע –
הוא הרגיש כישלון!
הוא הכה על חטא על כך ששוב לקח סיכון גדול, ולא לקח בחשבון שדברים ישתבשו.
זה משהו שחזר על עצמו לאורך חייו.
הוא הרגיש אשם על כך שהוריו צריכים לתמוך בו כלכלית.
אמנם מצבם הכלכלי בסדר, אבל הם פנסיונרים והוא מרגיש שבגלל נאלצים לתמוך בו, הם יצטרכו לחסוך מעצמם בערוב ימיהם.
הוא הרגיש חסר אונים נוכח המציאות, והסיכוי הקלוש שימצא בימים אלה עבודה כשכיר, כדי ליצור הכנסה מיידית.
הוא הרגיש מושפל, שאין לו דירה לארח בה את ילדיו ושהוא צריך להיעזר בגרושתנו, שתאפשר לו להגיע לביתה כדי לראות אותם (בזמן הסגר).
*
למרות כל מצבו הרגשי הקשה הוא הצליח לשמור על מידה מסוימת של אופטימיות זהירה.
הוא האמין שיהיה בסדר למרות שהוא לא ידע מתי ואיך.
"מה מאפשר לך לשמור על אופטימיות"" שאלתי אותו,
והוא ענה "זו לא פעם ראשונה שאני נכנס למשבר, ומהניסיון שלי – דברים מסתדרים בסוף".
ביקשתי שיספר לי על המשברים בחייו ואיך דברים הסתדרו, כדי להבין איך הוא מנהל משברים.
*
לדאבוני אני למודת משברים ופיתחתי סוג של מומחיות בניהול משברים.
מה שלמדתי הוא, שמשברים הם חלק מהחיים והם בלתי נמנעים.
טבעם שהם מגיעים בזמן הכי פחות מתאים ובהפתעה.
משברים הם בד"כ תוצאה של אירועים שלא ניתן להתכונן אליהם.
רובינו כבר חווינו משברים בחיים ורובינו גם ידענו לנהל אותם בדרך כלשהי .
לא רק שחווינו משברים,
גם היינו נוכחים במשברים שחוו הורינו, קרובינו ואנשים מסביבנו.
לרוב, אנחנו לא עוצרים ואומרים לעצמנו:
אני במשבר ואני צריך להבין אילו כישורי ניהול משברים רכשתי במהלך חיי,
כדי לתכנן מה הדרך הכי טובה לנהל את המשבר הנוכחי.
אנחנו בד"כ לא שואלים את עצמנו מה יקל עלינו ומה יאפשר לנו לעבור את התקופה הקשה בהצלחה,
אלא הולכים הפוך: אנחנו פונים לביקורת העצמית
(מתוך הנחה שעשינו טעויות שגרמו לנו להגיע למשבר).
אבל הביקורת רק מחלישה אותנו ופוגעת לנו באנרגיה שאנחנו כל כך זקוקים לה בשעת משבר.
*
בחזרה ליורם.
מהסקירה שעשינו על משברי העבר ומה עזר לו להיחלץ מהם,
למדנו שיש ליורם חושים מצוינים לזהות הזדמנויות,
ושאנשים נותנים בו אמון בקלות – כך שהוא מצליח לרתום אותם להשקיע בו וברעיונות שלו .
ומה מאפשר לו לזהות הזדמנויות?
הבנו שהוא בן אדם מאד חברותי, שנפגש עם הרבה אנשים ותמיד עם עיניים ואוזניים פקוחות.
הוא סקרן, פתוח ומתעניין וקולט מהר כשיש הזדמנות .
הוא גם מוכן לקחת סיכונים ולשמחתו – למרות המחירים הכבדים שהוא משלם על זה כשהדברים לא מסתדרים – איכשהו הוא תמיד יוצא מזה.
האופטימיות שלו והאמונה בעצמו, שהוא יודע להסתדר בחיים, תמיד שמרה עליו.
החלטנו לסמוך על הניסיון ולהאמין שכך יקרה גם הפעם – ומהמקום הזה להתחיל לפעול.
*
# הדבר הראשון היה לטפל ברווחה האישית של יורם ולעלות את האנרגיה, שתאפשר לו להתמודד ולנהל את המשבר.
הוא הכניס את עצמו לשגרת פעילות גופנית ,
הלך הרבה לים
וכשפתחו את הסגר גם נרשם לקורס משחק, שמזמן חלם להירשם אליו.
# הדבר השני היה לנהל את הרגשות הכואבים שחווה.
הצלחנו לתת פרשנויות אחרות לנסיבות שהובילו אותו להרגיש כישלון,
לבחור את ההתייחסות שתטיב עמו, ושתחליף את רגשות האשמה וההשפלה.
הדבר קצת הקל עליו.
במקביל, הוא גם לקח אחריות על טעויות שעשה והיה מוכן לקבל את זה שהוא לא מושלם ושיש לו מה לשפר בעתיד.
# הדבר השלישי היה לעדכן את קורות החיים שלו.
החלטנו לשים דגש על כישורי המכירות שלו.
הערכנו שבמכירות יש סיכוי גדול שהוא יכול למצוא עבודה.
השלב הזה ארך זמן, אבל יורם לא התייאש.
- הוא שלח עשרות קו"ח לכל מיני משרות, וכמעט לא קיבל התייחסות
- הוא פנה לכל מי שהוא מכיר שיכול לעזור לו לחבר אותו לחברות רלוונטיות .
במשך 3 חודשים הוא שלח עשרות קורות חיים
והיו לו רק 2 ראיונות עבודה – אותם לא הצליח לעבור .
הוא עשה כמיטב יכולתו, נקט בכל הצעדים הדרושים לחיפוש עבודה,
והאתגר שלו היה לשמור על האמונה שההזדמנות פשוט תגיע, כמו שזה קרה בפעמים הקודמות…
אבל היה לו עוד אתגר!
האתגר השני היה לתת לעצמו את הלגיטימציה ליהנות מהזמן הפנוי.
חודשים אלו זימנו לו פנאי שמזמן לא היה לו.
פנאי להיות יותר עם הוריו, עם ילדיו, לעשות ספורט וליהנות מהקורס שלמד, ומעולם המשחק שנפתח בפניו.
זה לקח 3 חודשים – אבל לפני שבועיים ההזדמנות הגיעה, ובאופן מוזר ביותר!
הוא שלח קו"ח למשרה של מכירות ובטעות קראו לו לראיון.
למה טעות?
מסתבר שרכזת הגיוס שטיפלה בזימונים, טעתה. היא זימנה לראיונות את כל אלו מהערימה של ה"לא מתאימים"!
על פניו, הנתונים של יורם באמת לא התאימו לתפקיד,
אבל כפי שקרה גם בעבר – הוא הצליח להרשים את המראיין ביכולות שלו ושכנע אותו לתת לו צ'אנס!
יורם עובד כבר למעלה משבועיים ונראה שמדובר במשרה מאד לא סטנדרטית.
הוא מצא את עצמו חלק מסטארט-אפ (זוכרים שהוא יזם בנשמתו?)
בצוות של גיוס משקיעים ואיתור לקוחות פוטנציאלים.
הוא אמנם מרוויח שכר שעתי, אבל הובטחו לו אחוזים מכל גיוס או עסקה שתתבצע.
*
אבל זה לא הכל!
זוכרים את השותפות בעסק תיירותי, שאבי העריך שלא ייכנסו ממנו רווחים בשנה הקרובה?
למזלו, המדינה בה נמצא הנכס היא מדינה ירוקה והתיירות בה חזרה לפעול!
בחודשים אלו העסק כבר מתחיל להרוויח
*
אני מזמינה כל אחד מכם לשאול את עצמו ואשמח שגם תגיבו:
"מה אני יכול/ה לקחת מהסיפור של יורם לניהול המשבר עמו אני מתמודד/ת?"
ובנוסף, לשאול את עצמכם על אילו כישורי ניהול משבר שפיתחתם במהלך חייכם אתם יכולים לסמוך .