"אני לא יודעת מה קרה לי אבל אני בלתי נסבלת.
אני רבה עם כולם.
עם הבוסית שלי, עם הלקוחות, עם הבעל שלי ואפילו עם הבן שלו מנישואיו הקודמים.
זה ככה כבר כמה חודשים ככה ואני כבר ממש פוחדת שלאנשים תיגמר הסבלנות אלי ואאבד הכל" – זה מה שדלית אמרה לי בטלפון.
דלית היא מנהלת בכירה בתפקיד ציבורי.
זו לא פעם ראשונה בחייה שהיא חווה קונפליקטים בעבודה ובבית אבל משהו קרה לאחרונה, לטענתה, שהיא מרגישה שהכל מתפרק לה.
שהיא מאבדת שליטה על חייה.
היא נתנה לי כמה דוגמאות לעימותים שהיו לה לאחרונה ועבורי – היא לא נשמעה בלתי נסבלת.
נשמע שמדובר באישה אסרטיבית, שיודעת לעמוד על שלה ולא מוותרת בקלות.
התרשמתי מאד מהיכולת שלה להיות ישירה ולשים גבולות.
שאלתי אותה אם תמיד היא הייתה כזו ישירה, נאמנה לעצמה ויודעת לשים גבולות.
ודלית ענתה לי, "לא, זה רק לאחרונה".
זה הדליק אצלי נורה אדומה.
שאלתי אותה כמה שאלות על ההיבטים הפיסיים – איך היא ישנה בלילה, מה מצב התיאבון שלה ואם היא סובלת מגלי חום, מגרנות וכד'
"אל תתחילי גם את ותגידי לי שהכל זה גיל המעבר" היא הטיחה בי בתקיפות.
"גם בעלי אומר לי את זה ואני שונאת שהוא עושה את זה".
——-
לפני כשנה קיבלתי המלצה חמה על ספר שעשה הבדל בחיי.
"חכמת גיל המעבר" שמו, וכתבה אותו ד"ר כריסטיאן נורתרפ.
המליצה לי עליו נועה וכסלר, שהיא מטפלת ברפואה סינית .
מה שמדהים בספר הזה, הוא שמעבר לכל המידע הפיסיולוגי והרפואי שהוא נותן, התמה המרכזית שלו שייכת לעולמות של צמיחה והתפתחות אישית.
ד"ר נורתרפ קוראת תיגר על המוסכמות, בוחנת את הקשר בין גיל המעבר לבין חייה הרגשיים והרוחניים של האישה, ומראה כיצד בכוחן של ההחלטות שהיא מחליטה בשלב זה של חייה, החל באיכות מערכות היחסים שלה וכלה באיכות תזונתה, להבטיח לה בריאות ואושר עד סוף ימיה.
לטענתה, גיל המעבר הוא חלון ההזדמנויות האחרון של האישה לעשות את השינויים שהיא מזמן כבר רוצה לעשות אבל עד היום לא העזה.
נשים, לטענתה, חונכו להתאים את עצמם, לשים את עצמן במקום האחרון, לספק את הצרכים של הילדים, המשפחה ומקום העבודה, לעגל פינות ולהסתפק במועט.
הסימפטומים של גיל המעבר יוצרים מעין דחק פיסי, שיוצר גם דחק רגשי לחולל שינוי.
מה שעד היום היה נסבל ונשים יכלו להכיל – זה כבר לא תופס יותר.
כמו איזו קריאה פנימית שאומרת – עכשיו תורי!
——
סיפרתי לדלית על האג'נדה של ד"ר נורתרפ ואיך היא השפיעה על חיי, בדיוק לפני שנה, כשאני הרגשתי דברים דומים.
ראיתי איך כל ההוויה שלה משתנה בזכות ההסבר הרציונאלי לשינוי הרגשי והלא רציונאלי שהיא עוברת לאחרונה.
ההסבר נתן לה לגיטימציה, שזה בסדר להרגיש איך שהיא מרגישה ויותר מכך, עזר לה לדעת שיש למצוקה תכלית.
עד היום כל פעם שהבוסית שלה ניהלה אותה בזכוכית מגדלת וזה עצבן אותה, היא ענתה לה בצורה מנומסת.
עד היום, כשהבן שלו השאיר מטבח מלוכלך, היא נשמה עמוק וניקתה אחריו.
עד היום, כשהבעל שלה שכח לטפל בדברים שהיא ביקשה ממנו היא שלחה לו תזכורת עם חייכן…
עד היום, כשהעובדות שלה עשו טעויות היא העירה וביקשה שיתקנו בנעימות
היום זה כבר לא מתאים לה יותר.
היום חשוב לה יותר שייקחו אותה ברצינות ויתחשבו גם בצרכים שלה, כמו שהיא מתחשבת בכולם.
היא מבינה שהיא משתנה ושהיא צריכה לתווך את השינוי הזה לסביבה.
תוכנית העבודה שלנו חולקה ל -2
חלק ראשון – אימון על מיומנויות תקשורת.
עשינו יחד "עדכון גרסה" למערכות היחסים שלה.
היא אפיינה את דלית שהיא רוצה שאנשים יפגשו ולמדה איך לעשות איתם תאום צפיות מחדש ואיך לבנות דינאמיקה חדשה למערכות היחסים המשמעותיות שלה.
בחלק השני – אימון להגשמת החלומות שלה.
הזמנתי את דלית לעשות רשימה של כל החלומות שלה, כל מה שהיא רוצה להספיק לממש בחייה.
אחרי שבררנו לגבי כל רצון שלה, למה היא זקוקה כדי להגשים אותו, תרגמנו כל רצון לתוכנית פעולה.
היא רוצה ללמוד לשחות ולטפל בפחד שלה ממים שנוצר כתוצאה מטראומת ילדות.
היא רוצה לנסוע לחודש כל המשפחה לדרום אמריקה.
היא רוצה לחזור לנגן
היא רוצה לפרגן לעצמה מאמן כושר אישי
והיא רוצה למצוא תחביב/תחום עניין חדש אותו היא תחלוק יחד עם בעלה. משהו שיוסיף תוכן לעוד ממד ליחסים ביניהם.
זה לא פשוט למי שרגילה לפעול לפי "רשימת צריכים" (חשובים ככל שיהיו) לחשוב במושגים של "רשימת רצונות".
זה דורש ממנה קודם כל להרגיש מספיק ראויה כדי לקחת לעצמה את הזמן ואת המשאבים, לשים את עצמה במקום הראשון ולתקשר עם סביבתה את השינוי.
אבל הגוף שלה דחק בה להתעורר והזכיר לה שהחיים קצרים והגיע זמנה.
במקביל היא גם קבעה תור לרופאה, שמומחית לגיל המעבר, וטיפלה בסימפטומים .