מיכל (שם בדוי) הגיעה אלי לפני מספר חודשים והצהירה שלמרות שהיא שונאת לנהל, אין לה ברירה והגיע הזמן שהיא תתחיל להתמודד עם זה.
היא בת 42, בעלת השכלה מגוונת – החל ממדעי ההתנהגות תואר ראשון, יעוץ ארגוני תואר שני ובמהלך השנים עוד כהנה וכהנה קורסים בתחומים שונים ומגוונים, כולל שיווק דיגיטלי, תכנות ועוד.
היא מעידה על עצמה שהיא אוהבת ללמוד, לחקור ולגלות עולמות חדשים.
כל השנים מיכל השתלבה בתפקידים מעניינים, חלקם נתפרו לה בהתאמה אישית, ובאופן מודע היא נמנעה מלנהל אנשים.
לא פעם היא קיבלה הצעות לניהול, אך פסלה אותן על הסף.
לפני שנה פנה אליה חבר ילדות והציע לה להיות שותפה, יחד עם חבר נוסף, בהקמת סטרטאפ. הרעיון הדליק אותה כל-כך, שהיא לא יכלה לסרב.
במהלך השנה הם גייסו אנשי מקצוע בתחומים שונים, ומיכל הבינה שאין לה ברירה אלא לקחת חלק פעיל גם בניהול של האנשים.
***
כששמעתי ממיכל כמה היא "אנטי ניהול", התעוררה בי סקרנות להבין איזה אמונות יש לה לגבי ניהול, וממי היא ספגה אותן.
"אמא שלי הייתה מנהלת בכירה", מיכל סיפרה, "והיא כל הזמן קיטרה שכמנהלת היא "תמיד צריכה להתעסק בכל הזבל".
אמא שלה הרגישה שלמרות שהיא הייתה רוצה להתעסק בעיקר, היא נאלצת כל הזמן להתעסק במה שנראה בעיניה תפל – בעיות שעלו מהשטח כל הזמן הפריעו לה לעסוק במה שהייתה רוצה.
"מה זה בשבילך להיות מנהלת"? שאלתי את מיכל
"זה להיות גננת", היא ענתה. והייתה מאד החלטית ובטוחה.
עם תפיסות כאלו, לא פלא שהיא נמנעת כל השנים מתפקידי ניהול.
"והאם לך היו במהלך השנים, בכל התפקידים שלך, מנהלים טובים, שנהנו מהניהול?" התעניינתי.
"האמת שכן", היא השיבה. היא הודתה שהחוויה מולם דווקא הייתה טובה ונראה היה שהם נהנים.
השאלה הזו לבדה, כבר גרמה למיכל להרהר בהצהרתה הקודמת, שלהיות מנהלת זה בהכרח להיות גננת. היה מעניין איך רק מעצם ההתבוננות הזו, נפתחה בפניה האפשרות לראות שיכול להיות שיש דרך מסוימת של ניהול שדווקא כן יכולה להתאים לה.
וכאשר מיכל גילתה שיש בה כמיהה פנימית לפרוץ את התפיסה המוגבלת שגיבשת כבר מגיל צעיר לגבי ניהול, שיתפתי אותה ב'אני מאמין' שלי לגבי ניהול.
אני מאמינה שיש אנשים שנולדים עם כישורי ניהול ועם השנים הם מפתחים את זה למקצוע ואפילו למומחיות. להיות מנהל זו הדרך הטבעית שלהם, וחלק משאיפתם המקצועית.
לעומתם, רוב המנהלים יותר מחוברים ל"רגל המקצועית" שלהם, שהיא נטיית לבם. כדי להתקדם הם הופכים למנהלים ונדרשים לפעמים לרכוש מיומנויות של ניהול, בנוסף לידע ולכישורים המקצועיים. אלו לומדים לנהל תוך כדי תנועה. לחלקם זה מצליח יותר ולחלקם פחות.
אני מאמינה שיש כמה דברים שחייבים להבין, כדי להצליח בניהול, ואף ליהנות מזה.
- צריך להבין שניהול זו דיסציפלינה בפני עצמה
- אפשר לבחור באופן מודע את הסגנון הניהולי, מתוך הכרה באיכויות האישיות מחד ובמגבלות האישיות מאידך
- צריך להכיר מודלים שונים של ניהול, כדי למצוא את המודל האותנטי והמתאים לכל אחד.
- ניהול הוא שדה שמזמין התפתחות אישית מאד משמעותית.
- מהות הניהול היא אינטראקציה עם אנשים שחשוב לנו להשפיע עליהם ולהניע אותם. מכיוון שאנשים אלו לרוב שונים מאיתנו, הניהול טומן בחובו אתגרים רבים, שההתמודדות עמם מצמיחה.
לאחר שהצגתי את הדרך שבה אני רואה את הניהול, הרגשתי שדבריי נגעו במיכל והיא מוכנה להיפתח ולראות בזה עולם תוכן חדש. עוד תחום, שאם תלמד ותכיר אותו, מאד יכול להיות שהיא תתחבר. הרי ללמוד היא אוהבת.
היא נזכרה שגם שיווק דיגיטלי היא למדה לא מתוך משיכה אל התחום, אלא מתוך אילוץ, כי הייתה חייבת ללמוד את זה עבור אחד התפקידים הקודמים. להפתעתה, היא גילתה עולם ומלואו ומצאה בזה עניין רב.
אז התחלו 'להתאמן'.
החלק הראשון של התהליך התמקד בעיצוב התפיסות שלה לגבי ניהול בכלל, ועיצוב התפיסה שלה כמנהלת בפרט.
כששאלתי אותה מהו מנהל טוב בעיניה, ואיזו מנהלת היא רוצה להיות, הייתה לה תשובה מאד ברורה. "אני רוצה להיות מנהלת בגובה העיניים, כזו שאפשר לדבר איתה בלי לפחד ממנה", היא אמרה "ומצד שני, מנהלת שאפשר לסמוך עליה שתכוון את העובדים שלה לכיוון הנכון, שתדע להוביל וגם להעצים אותם".
מתוך התשובות האלו עיצבנו את הסגנון הניהולי שלה.
תחילה, יצרנו יחד את החזון שלה, התבוננו עשר שנים קדימה וכתבנו איך מיכל רואה את עצמה כמנהלת מצליחה ומנוסה. מיכל לגמרי יכלה לראות את עצמה שם.
אחר כך, עשינו רשימה של כלים ומיומנויות בתקשורת שעליה ללמוד כדי להיות המנהלת שהיא רוצה להיות.
היא למדה לעשות פגישות אחד על אחד עם העובדים, לבצע תאום ציפיות הדדי ולתקשר עם העובדים באופן שוטף את מה שעובד ומה שלא עובד.
היא למדה לבקש בקשות ממקום נינוח ולא סמכותי, וגילתה להפתעתה שבד"כ מקבלים את סמכותה.
אחד הדברים שהיו קשים למיכל, היה לבקש שידווחו לה ויעדכנו אותה לגבי נושאים פתוחים. אבל אחרי הפעם הראשונה שהיא עשתה זאת בחיל ורעדה, היא שמחה כמו ילדה שלמדה זה עתה לקשור את שרוכי נעליה.
היא גם למדה שזה בסדר שהיא לא תמיד יודעת מה נכון ושהיא יכולה להתלבט עם העובדים שלה בגובה העיניים ולהגיע יחד להחלטה.
היא למדה לנהל ישיבות צוות – להתכונן לפני, להוביל את הפגישה כשהיא שומרת על פוקוס על המטרות שלה, ולצאת עם סיכום ברור של החלטות ומשימות שכל אחד לוקח על עצמו.
מכיוון שהיה לה חשוב מאד להצמיח את העובדים שלה ולהעצים אותם, כחלק מהמנהלת שהיא בוחרת להיות, לימדתי אותה כלים מעולם האימון והיא שמחה על עוד עולם תוכן חדש שנפתח בפניה.
לא הכל היה כל-כך פשוט.
כמה שבועות אחרי שהגיעה אלי, מיכל הבינה שאחד העובדים שגייסו ממש לא מתאים לרוח החברה ושהיא צריכה לפטר אותו. היה לה קשה מאד לעשות זאת, ולמרות שניסתה להימנע מזה ככל הניתן ועשתה מאמצים למצוא את הדרך להשאירו בתפקיד, לבסוף הבינה שגם עם המשימה הזו היא חייבת להתמודד.
שבוע לאחר מכן היא נאלצה להתעמת עם עובד שחשב אחרת ממנה. למרות שהוא היה איש מקצוע מנוסה, והיה בטוח בפתרון שהציע, היא חקרה את האפשרויות השונות והחליטה אחרת. לא היה לה פשוט להיות נחושה ולנהוג כ"בעלת בית", אבל היא עשתה את זה.
הוקרתי אותה על הפתיחות ועל הנכונות ללמוד, לא רק תיאורטית, אלא גם להתנסות מעשית.
להבין שניהול לומדים תוך כדי תנועה.
אפשרתי לה גם להיות חסרת ביטחון, ולהביע בכנות את החששות מהאתגרים.
הזכרתי לה שזה טבעם של הדברים, שהיא לא צריכה לצפות מעצמה להיות בטוחה.
שזה טבעי שיש לה חששות ופחדים ממשהו שהיא לא מנוסה בו,
כי רק אחרי שמתנסים צוברים ביטחון, עד שמגיע יום שאנחנו שוכחים שפעם לא ידענו.
***
לפני שבוע היא סיפרה לי שעשתה שיחות הערכה לעובדים ושמחה לקבל פידבקים טובים.
למרות שהיא זו שנתנה להם את הפידבק, כמה מהעובדים שלה נתנו לה פידבק חוזר ואמרו שכייף לעבוד איתה, שהם אוהבים את זה שהיא מנהלת עניינית, בגובה העיניים, ושהם מעריכים את העובדה שהיא מאפשרת להם מידה רבה של חופש, ויחד עם זאת, יש להם תחושה שיש "בעל בית" שמכוון ובודק.
הרי זו בדיוק המנהלת שהיא רצתה להיות!