כלי יעיל להתמודדות עם דחיינות בלי צורך במשמעת עצמית

מי לא מכיר את התופעה הזו של משימות מסוג מסוים ששוב ושוב נדחות עד שאין ברירה וחייבים לבצען.

בדרך, עד שהן מתבצעות אנו חווים ימים ושעות של הלקאה עצמית, כעס, רגשות אשם ואכזבה מעצמנו,
או במילה אחת – סבל.

כמי שמאמינה שאנשים מחויבים לחיים שלהם ורוצים להתקדם ולממש את מטרותיהם, הנחת העבודה שלי היא שאנחנו לא סתם דוחים.
יש כאן משהו שאנחנו מרוויחים.

כולנו מונעים על ידי שני כוחות:     

• רצון לעונג
• והימנעות מכאב.

ברור לנו שכשנבצע את המשימה נחוש עונג.
נהיה מרוצים מעצמנו, שעשינו וי.

יש שני סוגי עונג:

• עונג בעת ביצוע המשימה (דברים שבד"כ אנחנו לא דוחים כי נהנים לעשות),
• ועונג מהתוצאה של המשימה (כמו למשל בית נקי),

אבל מה, התפיסה שלנו את המשימה כרוכה כנראה בכאב שממנו אנחנו מנסים להימנע.

דוגמה:

יש לי קושי עם כל מה שקשור בטכנולוגיה ומחשב.
התקנתי תוכנה חדשה להנהלת חשבונות והייתי צריכה ללמוד לעבוד איתה.
דחיתי שוב ושוב את הוצאת החשבוניות ללקוחות.
יכולתי לכעוס על עצמי שאני לא בסדר ושזה לא תקין.

זו ברירת המחדל שמובילה אותנו רק לסבל.
אני שוב ושוב אפנה למשמעת העצמית שלי ושוב ושוב אתאכזב שאני לא עושה.

 אבל כמי שמנוסה בעניין שאלתי את עצמי:

"מותק, ממה את נמנעת?"
מהו הדבר שאותו את לא רוצה לפגוש?

יש בנק של רגשות אותם לא נרצה לפגוש:

• אכזבה (מאחר או מעצמי)
• מבוכה
• דחייה
• בושה
• השפלה
• חוסר אונים
• רגשות אשם
• ביקורת

במקרה שלי, הבנתי שמדובר בכך שאני לא רוצה להרגיש חסרת אונים.
הרגש הזה מוכר לי מהפעמים הקודמות בהן למדתי לתפעל תוכנה חדשה.

אז החלפתי את ההגדרה "דחיינית" ל- "נמנעת"
ועכשיו אפשר לבוא ממקום חומל ולשאול את עצמי שתי שאלות חשובות נוספות:

1. "יקירה, תזכירי לי למה חשוב לך לעשות את זה?"

השאלה מכוונת אותנו לערך שחשוב לנו לשמור עליו באמצעות המשימה, במקרה שלי – סדר וארגון.

יקירה – כדי להדגיש שאני באה ממקום חומל, שמבין שיש כאן קושי.

2. מותק, מה יעזור לך להתמודד עם המשימה? מה יהיה הדבר הקטן שיקדם אותך?

לכל אחד מאתנו יש מה שעוזר לו במצבים שקשים לו רגשית: רשימות, תזכורות, נשימות ועוד.

במקרה שלי, הייתי רק צריכה תמיכה טכנית און ליין, כשאני מוציאה את החשבונית הראשונה.
מישהו שייתן לי יד (וירטואלית) וישמור שאני לא עושה טעות.

תמיד יש איזשהו צעד קטן וראשוני, שיכול לקדם את המשימה.
במקרה שלי זה היה טלפון לתמיכה הטכנית ובקשה ישירה:

"אני פעם ראשונה עובדת עם התוכנה וזקוקה שמישהו ילווה אותי.
אין לי זמן וחשק לעבור על סרטוני ההדרכה הנפלאים שלכם
תוכלי להיות איתי כמה דקות?"

זהו. נגמר. עשיתי זאת.

כמה שעות וימים של הלקאה עצמית שיכולתי לחסוך.
כמה אנרגיה שמשתחררת כשמשהו מפחיד מתבצע.

תחום נפוץ שבו נפגוש את ההימנעויות שלנו הוא כסף.

• נמנעים מלהיכנס לחשבון הבנק לראות את העו"ש?
• נמנעים מלהזכיר ללקוחות שהם צריכים לשלם?
• נמנעים מלבקש את מה שמגיע לכם?
• נמנעים מלהכין תקציב, לנהל תזרים?
• נמנעים מלבדוק מה הרווחתם החודש/השנה?
• והרשימה עוד ארוכה.

התחילו בשאילת שאלות:
מוזמנים לשאול את עצמכם – ממה אני נמנע/ת?
לבחור את אחת האופציות (או נוספות):
דחייה, רגשות אשמה, בושה, השפלה, ביקורת, חוסר אונים.
ולקבל את זה שאתם אנושיים וכל בן אנוש מעדיף להימנע מלחוש את אחד מהרגשות הללו.

לדאבוננו, ההימנעות מכאב תמיד תנצח את הרצון בעונג.

לכן , כשאני גם רוצה לקדם משהו וגם נמנעת מלהרגיש כאב תמיד אגן על עצמי מאותו כאב עד שאגיע למצב שבו יהיה כאב גדול יותר שיגבר על זה.
למשל אם אמשיך לדחות את הוצאת החשבוניות, עלולים לתפוס אותי ממס הכנסה או שהלקוחות יכולים לכעוס עלי ויצטבר לי כזה בלאגן, שלא אדע מאיפה בכלל להתחיל….

אנחנו לא רוצים להגיע למצב שכאב גדול יותר יניע אותנו.

הגיע הזמן להחליף את הצ'יפ במוח

לשנות את ברירת המחדל
לוותר על ביקורת עצמית
ולהכניס קצת חמלה לחיינו.

אנחנו לא מכונות ולא מבצעים פקודות על אוטומט.
אנחנו בני אדם,לכולנו יש פחדים
לכולנו יש רגשות שלא נרצה בשום אופן להרגיש כי חווינו בעבר את כאבן.

בכל פעם שתיתקלו בקושי – התחילו לשאול את עצמכם שאלות
לאט לאט אתם תגלו איך בעזרת התשובות המשימה תושלם בקלילות.

בהצלחה,

שרית