אם יש לכם שותף/ה בעסק שקשה לכם להסתדר איתו, הפוסט הזה הוא בשבילכם .
?
כולם הזהירו אותן שלא כדאי לשתי חברות להיות גם שותפות עסקיות,
אבל הן היו בטוחות בקשר שלהן, האמינו שיוכלו להסתדר
מתוך ההבנה שהן משלימות אחת את השנייה.
שתיהן אדריכליות ותיקות עם המון ניסיון.
?
הן יצאו לדרך המשותפת לפני שבע שנים.
בשנים הראשונות זה עבד מעולה.
הן אכן השלימו אחת את השנייה.
אחת היא יותר "אמנית" בנשמה, הולכת עם הלב,
והשנייה היא יותר "מנהלת" – יותר אנליטית, מסודרת, שיטתית.
אחת היא יותר "יזמת" – יש לה רעיונות עסקיים טובים
והשנייה יותר "שרת החוץ" – זו שיודעת למכור את הרעיונות ..
?
תוך שנים ספורות הן הגיעו למצב שבו יש להן כבר מספר עובדים והמון ספקים,
כמות גדולה של לקוחות
ופרויקטים שרצים במקביל.
⏳
בשנתיים האחרונות קרה משהו ליחסים שלהן.
פתאום קשה להן לעבוד ביחד.
הן כבר לא מצליחות להגיע להסכמות.
אמנם כל אחת לוקחת תפקיד ועושה אותו כמיטב יכולתה
אבל בלי שיתוף הפעולה ביניהן.
אותה הסינרגיה שעזרה להן לגדול ולצמוח, כבר לא עובדת.
הן כמעט כבר החליטו "להתגרש" אבל גם על זה הן לא מסכימות.
?
שתיהן מרגישות שחבל על העסק,
שתיהן מבינות שהיחסים הלא טובים ביניהן משפיעים לרעה על התוצאות העסקיות,
אך הן לא הצליחו למצוא את הדרך לחזור לאנרגיות הטובות.
"המנהלת" היא זו שהגיעה אלי לבקש עזרה:
"אנחנו לא מגיעות להסכמה כמעט בשום דבר.
אני חושבת שאני צודקת, אבל גם היא חושבת שהיא צודקת",
היא התלוננה בפני.
שאלתי אותה:
"מה קרה בשנתיים האחרונות שעשוי היה להשפיע לרעה על היחסים?"
והיא הסבירה.
השותפה שלה, זו שהיא יותר אמנית ויזמת, מאד בטוחה בעצמה.
"היא תמיד הייתה כזו שיודעת".
בהתחלה זה עבד מצוין עבור ה"מנהלת", שהייתה קצת חסרת ביטחון.
במהלך השנים היא לקחה את עצמה בידיים וטיפלה בחוסר הביטחון שלה.
"עשיתי הרבה תהליכים של צמיחה והתפתחות אישית", היא הסבירה. "הלכתי לסדנאות, עברתי תהליכי אימון, קראתי המון ספרים, רכשתי הרבה מאד כלים לניהול העסק, מערכות היחסים, ניהול הזמן, הכסף. השתניתי"
?
בעקבות אותה התפתחות אישית, תחושת הערך העצמי שלה עלתה והיום "הביטחון המזויף" של השותפה מחרפן אותה.
"השותפה שלי ממש לא נמשכת לתכנים של צמיחה והתפתחות אישית. בזמן שאני התפתחתי, היא נשארה באותו מקום. היא בטוחה שהיא יודעת הכל ולא מוכנה ללמוד דברים חדשים".
אותו "ביטחון מזויף" של השותפה ה"אמנית" מתבטא בכך שהיא רבה עם העובדים, עם הלקוחות, עם הספקים ולא מצליחה לעבוד בצוות.
היא מגיבה רגשית כשמנסים לערער על דבריה.
"כולם מפחדים ממנה. העובדים באים לבכות אצלי ואני נקרעת. מצד אחד חשוב לי לשמור על שמה הטוב של השותפה ולא לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ, מצד שני, אני מבינה לליבם. הם צודקים. היא בלתי נסבלת".?
לפני שה"מנהלת" הגיעה אלי בגפה, היא הציעה לשותפתה ה"אמנית" ללכת יחד לאימון, אך היא סרבה.
?????
אני רוצה לעשות רגע עצירה מתודית.
מבחינתי, כמאמנת, אני לא חייבת את שתיהן.
הנחת העבודה שלי היא שמספיק שצד אחד יעשה עבודה ואז הצד השני בהכרח יגיב לשינוי.
ההתדרדרות ביחסים בין שני שותפים שפעם הייתה ביניהם אהבה גדולה זו תופעה מאד מוכרת.
קצת כמו זוגות נשואים.
בהתחלה מתחתנים מתוך אהבה, משלימים אחד את השני ועם השנים הצרכים משתנים,
קצב ההתפתחות שונה, הנסיבות משתנות ומתחיל ריחוק,
לא תמיד יש לזוג את הכלים לעשות את ההתאמות הנדרשות.
בין שותפים עסקיים המצב דומה.
ככל שהעסק גדל, הזמן עובר גם הניסיון המקצועי מצטבר,
כך גדל גם הביטחון המקצועי.
אחרי כמה שנים "הרגל המקצועית" של העסק מאד מבוססת,
ולעומתה "הרגל העסקית" שעוסקת בפיתוח עסקי, שיווק, ניהול כספים וכו' ו"הרגל הניהולית", שעוסקת בניהול עובדים, נהלי עבודה, תקשורת פנים ארגונית, קבלת החלטות וכו' – הן בד"כ מוזנחות,
ואותן אנו מחזקים ב'אימון עסקי'.
?????
נחזור לסיפורינו.
אחרי שהבנתי לליבה של "המנהלת", ונתתי מקום לכאב שלה, התחלנו לעבוד.
הוקרתי אותה על המחויבות שלה לעסק וליחסים עם השותפה ועל המוכנות שלה לעשות דרך ולהמשיך להתפתח.
הפכתי להיות מעין "שותפה שלישית", מאחורי הקלעים, שעוזרת להן לגשר בין הפערים.
ליבי היה עם שתיהן, למרות שפגשתי ועבדתי רק אחת.
היה לי ברור ששתיהן עושות כמיטב יכולתן ומה שמגביל אותן זה חוסר במיומנויות תקשורת.
באמצעות כלים נפלאים מעולם "התקשורת המקרבת", "המנהלת" למדה להקשיב לצרכים של השותפה שלה, להיות רגישה ואמפתית לכאבים שלה, להקשיב לערכים שיקרים לליבה ומנחים אותה, לדבר אליה לפעמים בדרך שתמוסס התנגדויות ולפעמים בדרך של עימות ישיר ונוקב.
היא למדה להפוך תלונות לבקשות ולהיות מאד ספציפית בהן.
משבוע לשבוע השותפה הגיבה לשינוי, הסירה את שריון ההגנות שלה והן למדו לתקשר.
כשיודעים לתקשר, מגיעים לפתרונות.
?
היו הרבה ירידות ועליות בתהליך, אבל השבוע כשהגיע הזמן לסכם את תהליך האימון היא אמרה לי: "הגעתי אליך מיואשת. כעסתי ששוב אני זו שצריכה להשקיע משאבים בלטפל ביחסים ולהיות "המבוגר האחראי". אבל היום אני מבינה שאני בעצם זו שהרווחתי בגדול מהתהליך הזה. הכלים האלה משמשים אותי בכל מערכות היחסים. אני מרגישה שממש גדלתי".
לסיכום, היא אמרה, "היה שווה!".