איך משפט אחד קטן / שינוי אחד קטן, יכול להוביל לפריצת דרך?
הוא מנהל דרג ביניים באחת מהרשויות המקומיות .
כשהתקשר לקבוע את פגישת האימון, הוא אמר לי שהוא מרגיש שכל הזמן רודפים אחריו?♂️
"אני מבטיח לך שאחרי השיחה שלנו אני אסתכל בטלפון ויחכו לי 15 וואטספאפים ו-3 שיחות שלא נענו, וזה רק בעשר דקות שאנחנו מדברים.
כל רגע מישהו צריך ממני משהו!
???????????
בפגישה אתו, הבנתי למה זה קורה.
מסתבר שהוא הכתובת של כולם.
אנשים פונים אליו ואפילו לא חושבים להסתדר לבד או לפנות למישהו אחר. ?
הוא כבר מבין שמשהו בהתנהלות שלו יוצר את המצב הזה,
והוא רוצה להבין מה זה, כדי לשנות את זה.
הוא רוצה להרגיש שהוא מנהל את הזמן שלו ולא רק מגיב כל היום לאחרים.
"נגיד שנפתור את בעיית הזמן שלך" שאלתי אותו,
"מה זה יאפשר לך?"
כתבנו רשימה של מטרות.
הוא הדגיש שהמטרות מאד חשובות לו ושהוא ממש רוצה לעשות שינוי.
הסתיימה הפגישה. הוא הרים את הטלפון שלו והראה לי את הצג:
"15 שיחות שלא נענו"
– "ומה אתה עושה עם זה"? שאלתי אותו.
– "חוזר אליהם, כמובן.
ועד שאני מסיים את השיחות האלה, כבר יש לי עוד עשר שיחות, וככה זה כל היום"?
אחר כך הוא גילה לי, שבד"כ הוא גם שולח הודעת טקסט קבועה "חוזר אליך".
"אבל לא היה לי נעים ממך, אז לא נגעתי בטלפון".
– "אני מאד מעריכה את זה", אמרתי לו, ורגע לפני שעמד לצאת הוספתי – "יש לי רק משימה אחת בשבילך".
– "מה?" הוא הסתקרן.
– "אני מציעה שתשנה את הודעת הטקסט הקבועה שלך, ובמקום "אני כבר חוזר אליך", תשלח הודעה כזו: "אני מאד עסוק, האם זה דחוף?"
הוא התלהב מאד.
בו במקום הוא הוסיף את ההודעה להודעות הקבועות שלו.
למחרת היום, עוד לא עבר חצי יום, ואני מקבלת ממנו טלפון ?
"אני לא מאמין איך השינוי הקטן הזה בהודעה עשה כזה שינוי גדול.
מלא אנשים החזירו לי תשובה "לא תודה, אני אסתדר",
ואחרים פשוט לא ענו. כנראה שהסתדרו לבד.
זה שינה לי את כל היום"!
אבל זה לא סוף הסיפור. זו רק ההתחלה.
כי בבוקר של יום הפגישה הבאה שלנו הוא הודיע לי שהוא מצטער, הוא לא יכול להגיע.
תאמנו תאריך נוסף, אבל אותו סיפור – הנחיתו עליו בלת"מ – חזר על עצמו פעמיים נוספות.
אחרי שהדבר קרה בפעם השלישית, תאמתי אתו שיחה טלפונית.
– "אני מבינה שהסיבה שהגעת לאימון, היא בדיוק הסיבה שבגללה נאלצת לבטל את הפגישות", "אמרתי לו בטלפון. אתה קובע עם אנשים, נכסים דברים יותר דחופים ואתה נאלץ לדחות.
– "זה קורה לי כל הזמן", הוא ענה.
– "וכשאתה קובע עם אנשים אתה בטח חושב "איכשהו זה יסתדר", ואם לא אז מקסימום נדחה"?
– "נכון", הוא אמר.
– "אז אני מציעה שתסתכל ביומן שלך, ותמצא מועד ושעה שאתה די בטוח שתוכל לפנות ולא להכניס לשם שום דבר אחר, לא לצפות שזה 'איכשהו יסתדר ובלי לחשוב שמקסימום תדחה.
הוא בדק ביומן והתחייב שביום שני בשעה 16:00 הוא יכול להגיע לאימון
והוא הגיע,
כמו שתכננו,
על הדקה.
מתיישב מולי ומספר לי כך:
– "אתמול בערב הבוס שלי הודיע לי שהוא מעביר לי פרויקט ניהול מאד גדול, ושהיום בשעה 16:30 יש פגישת התנעה של כל צוות הפרויקט"
– "ואוו, אז איך זה שאתה פה?", התפלאתי.
– "התחייבתי שאני מגיע!"
– לא הבנתי. "אתה לא תגיע לפגישה?"
– "הזיזו את הפגישה!" הוא ענה בחיוך גדול. "פשוט הודעתי לבוס שלי שאני לא יכול להגיע לפגישה היום. בלי להתנצל, בלי כלום. הודעתי".
– "ומה הוא אמר?"
– כלום, הוא פשוט ביקש מהמזכירה להזיז את הפגישה. היום כל היום ישבו שתי פקידות להתקשר ל-20 אנשים ולתאם פגישה חדשה.
– "ואיך הרגשת עם זה?", התעניינתי.
– "הרגשתי קצת לא נוח מההנחתה על הפקידות, אבל חוץ מזה הרגשתי ממש שמחה בגוף. כל מה שהייתי צריך זה להגיד"לא יכול".. הרגשתי שמעריכים אותיי"
קוראים לזה פריצת דרך❗️