מזמינה אותך להירשם ולקבל בכל שבוע סיפור מעורר השראה לתיבת המייל שלך

#סיפור_אחד_בשבוע – מספר 28 – איך להתעמת בלי להיות כוחני?

מתן מחזיק בתפקיד בכיר ובעל השפעה במשרד ממשלתי כלשהו, ומאד מוערך בתפקידו.

הבעיה של מתן היא, שהוא ממש סובל בתפקיד.
כששאלתי אותו " למה אתה לא עוזב"? הרי ברור שעם הרזומה שלו, לא תהייה לו שום בעיה למצוא תפקיד אחר, הוא הבהיר לי שבשלב זה – אין מה לדבר על עזיבה.

מתן מרגיש שמה שהוא עושה במסגרת התפקיד שלו זו שליחות גדולה והוא לא יכול לוותר עליה.
חשוב לו מאד להשפיע מבפנים בתחום המומחיות שלו – והתפקיד הנוכחי מאפשר לו לעשות אתת זה.
יחד עם זאת, ברור לו שברגע שהמטרות שהוא בוחר לקדם יושגו – הוא קם והולך.
הוא יהיה מאד מסופק מכך שהוא שם את עצמו ואת צרכיו האישיים בצד, כדי לקדם מטרות שחשובות, בעיניו, עבור המדינה.

תסכימו איתי שלא בכל יום פוגשים איש חזון שכזה, שמוכן להקריב את רווחתו האישית לטובת המדינה. למרות זאת, לא מיהרתי להוקיר אותו על ההקרבה הזו.

מבחינתי, הוא בחר בפתרון הכי פחות גרוע בעיניו, כיוון שהוא לא רואה אלטרנטיבה.
לי לא היה ספק שהוא יכול גם להשפיע, וגם ליהנות מהעבודה.
מעבר לכך – ברור לי שאם יהיה לו טוב, גם ההשפעה שלו תהייה גדולה יותר.

איני רוצה להרחיב כאן על הבחירה הלא מודעת שמתן עושה, בדפוס של "קדוש מעונה" (לבחירה הזו יש כמובן היבטים רגשיים).
רק באופן כללי אציין שהמשמעות של דפוס זה היא שבתת מודע של מתן הוא מקבל "נקודות זכות" על כך שהוא 'מקריב' את עצמו, ובכך מחזק את ההתנהגות הזו, ואת הבחירה החוזרת בתפקיד של "הקדוש המעונה".
דפוס זה נוצר אי שם בילדות, וממשיך לנהל את בחירותיו למרות כל הדרך המדהימה שעשה.
זה טבעם של דפוסים –  אצל כולנו.

הדבר הראשון שמפריע למתן הוא הסגן שלו – הוא עושה לו את המוות.
הוא מנסה להכשיל אותו ולשים לו רגליים.
יש במשרד מאבקי כוח והתרבות הארגונית היא כזו, שכל אחד דואג רק לאינטרסים של עצמו.
את רוב העובדים במשרד מתן לא בחר. הוא לא מעריך אותם ולא חושב שהם ראויים לתפקיד אך בגלל פוליטיקה פנימית אינו יכול לפטר אותם.
היה לו קשה להאמין שלנוכח הנסיבות הללו, הוא יוכל להתחיל 'ליהנות' מהתפקיד.

תוך כדי האימון הגענו לכל מיני תובנות משמעותיות,
הכנסנו כמה הרגלים חדשים שעזרו למתן להרגיש טוב יותר,
אבל התובנה הכי משמעותית שעשתה אצלו שינוי גדול היא התובנה הזו:

אפשר להיות חזק בלי להיות כוחני.

מכיוון שחשוב למתן להיות מנהל משפיע ולקבוע את סדר היום, שמבחינתו זו המשמעות של להיות חזק, הוא הופתע לגלות שהוא יכול לעשות את כל אלה בלי להיות כוחני.

מתן היה בטוח להיות חזק = להיות כוחני.
טבען של אמונות הוא שעד שלא שמים עליהן סימן שאלה, הן נתפסות כאמת צרופה.

כמובן שלא הסתפקנו בתובנה. כל תובנה חשוב שתהיה מתורגמת לפעולה מעשית ותיצור שינוי בהתנהלות, אחרת אין לה שום ערך.

  • מתן למד להתעמת ללא כוחניות. להגיד את מה שהוא חושב ורוצה, גם אם זה לא מוצא חן בעיני מישהו.
    זה הרי בסדר שלא מסכימים אתו – בידיו זכות הוטו. אותו מינו לנהל את המשרד והוא זה שצריך לקבוע את סדר היום. על זה משלמים לו והוא עושה את זה בעוצמה אבל לא בכוחנות.
  • מתן למד לעמוד בפני תסכול של אחרים, כשלא מסכימים איתם, בלי להיבהל. הוא למד לומר לעצמו "יעבור להם…"
  • הוא למד להרגיש בנוח גם כשהדעה שלו שנויה במחלוקת. הוא אמנם פתוח לשמוע דעות אחרות ועדיין, הוא זה שקובע. המנדט הזה ניתן לו בזכות ולא בחסד.
  • הוא למד להיות ענייני, חותך ומדויק, כשמה שלנגד עיניו אלו המטרות שאותן הוא רוצה לקדם ולא שום עניינים פרסונליים כאלו ואחרים שמעסיקים את המשרד.

מדהים איך פתאום  גילה עולם שלם, שעד היום הוא ניסה להימנע ממנו.
במשך זמן כה ממושך סבל במקום עבודתו כי חשש שאם יתעמת – הוא לא יהיה אהוב,
אבל הוא למד שמי שרוצה לחולל טרנספורמציה בעולם חייב להסכים להיות שנוי במחלוקת.
אולי לא כולם אוהבים אותו, אבל הערכה כלפיו עלתה מאז שהוא הרשה לעצמו להיות חזק.

מתן התחבר מאד למשפט הזה, והבין שזה מה שהוא באמת רוצה – ליצור שינוי בעולם – ומכיוון שכך, הוא הסכים להיות שנוי במחלוקת.

ואתם?
איך אתם מרגישים עם עימותים?
האם מרגישים בנוח להיות שנויים במחלוקת?
או נמנעים מלהגיע למצב הזה?

מוזמנים להגיב ולשתף איפה הסיפור הזה פוגש אתכם.

באהבה,

שרית אמיתי

מזמינה אותך להירשם ולקבל בכל שבוע סיפור מעורר השראה לתיבת המייל שלך

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן