גאיה, בחורה צעירה בשנות השלושים שלה, בנתה את עצמה בעולם הדיגיטל ויש לה מקצוע מאד מבוקש.
אחרי שצברה ניסיון רב, היא עומדת להתחיל תפקיד ניהולי בחברה גדולה, ומאד חשוב לה להצליח בו.
היא נמצאת בדיוק בתפר בין להיות בעלת מקצוע טובה לבין להיות מנהלת צוות.
לקראת עזיבתה את מקום העבודה הנוכחי, היא יזמה שיחת משוב מהבוסית שלה ועוד כמה קולגות שאיתן עבדה בשנים האחרונות, במטרה לקבל מהן פידבק במה לדעתן היא צריכה להשתפר.
כשהגיעה אלי לראשונה היא פרשה בפני את שלושת הסעיפים בהם היא רוצה להשתפר ולהתפתח:
- ללמוד לומר לא, בלי להרגיש רגשות אשמה, בכל פעם כשמבקשים ממנה עזרה, בכל מיני דברים שהם מחוץ למשימות המוגדרות שלה.
חשוב לה לשמור על פוקוס ולא לתת לכל מיני הסחות דעת להסיט אותה.
- להיות בעלת עמדה מקצועית ברורה מול הממונים שלה.
היא רוצה לבוא עם אג'נדה לגבי המטרות והתחומים אותם היא רוצה וחושבת שנכון יהיה לקדם ולא להיות רק במקום שמגיב למה שמנחיתים עליה.
היא רוצה להיות זו שמשפיעה על סדר העדיפות.
- לאזן בין העבודה ליתר תחומי החיים.
עד היום היא הייתה זמינה כמעט 24/7. היא מצאה את עצמה עונה למיילים גם בשעות הערב המאוחרות ובסופי שבוע.
היא רוצה לנצל את התפקיד במקום החדש כדי לעשות הפרדות ברורות יותר בין העבודה לבית ולמשפחה.
כשהסתכלנו על שלושת הסעיפים האלה עלה מהם נושא אחד ברור שאותו הגדרנו כנושא האימון שלה – סימון גבולות מחדש.
סימון הגבולות יעזור לגאיה להחליט מתי להגיד לא,
גם להבין מתי היא יכולה (ורוצה!) להשפיע על סדר העדיפויות ומתי זה לא בתחום האחריות שלה,
וגם, כמובן, באילו שעות ביום היא זמינה לענייני עבודה – ובאילו לא.
כשדיברנו על הילדות של גאיה לא הופתעתי לגלות שכילדה, היא הייתה ילדה מרצה.
ילדים שרגילים לעשות כל מה שהמבוגרים אומרים להם, עלולים לגדול ולהיות גם מבוגרים 'מרצים', שאין להם גבולות ואין להם מספיק יוזמה.
הדפוסים המרצים שירתו את גאיה בילדות. זו היתה הדרך שלה להרגיש אהובה ושייכת.
מאז למרות שהיא גדלה והתפתחה, הדפוסים המרצים עדיין הולכים איתה למרות שעקרונית גאיה כבר מספיק בטוחה בערך שלה ופחות תלויה בקבלה ובאהבה של אחרים.
זו תופעה מאד מוכרת שאני בטוחה שרבים יכולים להזדהות איתה.
זיהינו יחד שהיום היא יכולה לבחור מתוך מנעד רחב של אפשרויות ועל זה בדיוק התאמנו.
לפעמים יתאים לה לרצות ולהתאים את עצמה ולעיתים יתאים לה להגיד "לא" ולעשות מה שהיא חושבת לנכון.
הגיע הזמן לעדכן את מערכת ההפעלה שלה!
ההבדל ב"גירסה המעודכנת" של מערכת ההפעלה,
הוא שבגרסה החדשה גאיה תלמד לעצור רגע, לבדוק עם עצמה מה מתאים לה, ושיהיה לה חופש להגיב בהתאם.
___________________________________________________________________
האמת שלא חייבים תפקיד חדש או מקום עבודה חדש כדי להחליט לסמן גבולות מחדש.
נכון, זה אמנם קצת יותר קל להגדיר גבולות במקום שבו לא מכירים אותך ואין עדיין הרגלים שיצרת במערכות היחסים,
אבל כל זמן הוא זמן מצוין לסימון גבולות מחדש, כאשר הגבולות הקודמים כבר לא משרתים אותנו.
אז מה צריך כדי לסמן גבולות מחדש?
בשלב הראשון, זה דורש קודם כל ליצור בהירות מה בדיוק אני רוצה –
איך אני רוצה שיראו מערכות היחסים שלי?
בשלב השני אנחנו לומדים לזהות את "המלכודות" שאנחנו בדרך כלל נופלים אליהן
בשלב השלישי אנחנו יוצרים הרגלים חדשים שמשרתים אותנו, עליהם ניתן להתאמן. (לדוגמה, ההרגל לעצור רגע לפני שמסכימים לבקשה של מישהו אחר).
"העדכון" הזה שעשינו יאפשר לגאיה להתחיל את התפקיד החדש עם תפיסה חדשה לגבי עצמה. כבר לא אישה מרצה, אלא בעלת מקצוע שיודעת מה היא רוצה, פועלת למען זה ונאמנה לעצמה.
זו הגאיה ששותפיה יפגשו במקום העבודה החדש.