כל פעם מחדש זה קורה לי: אני מנסה להצליח לבד, ושוב מופתעת לגלות עד כמה אני זקוקה למסגרת.
ובכל פעם אני לא מבינה איך 'שכחתי' את תרומתה החד משמעית של המסגרת!
איך יכול להיות שאחרי כל-כך הרבה שנים שאני פועלת בעולם הצמיחה וההתפתחות האישית,
אחרי אין ספור תהליכים אישיים שעשיתי בעצמי,
אלפי ליוויים שעשיתי עם לקוחות,
ועם ארגז כלים עצום ומגוון שרכשתי –
איך זה שעדיין אני מופתעת שגם אני זקוקה למסגרת?
ממש כמו הלקוחות שלי, גם אני מוצאת שאני נופלת לאותה מלכודת כל פעם מחדש –
המלכודת של לתת לעצמי נקודות זכות על זה ש"הצלחתי לבד"!
שוב ושוב אני מחליטה לעבוד בעצמי על תחום מסוים בחיי:
אני מכינה תכנית,
יוצרת עוגנים וכללים,
בטוחה שיש לי את כל הידע, הניסיון והכלים שאני זקוקה להם כדי לממש את התוכנית בכוחות עצמי,
ושוב – מגלה שידע הוא לא הכל.
זה מה שקרה לי עם לימודי אנגלית,
ירידה במשקל,
שימוש ברשת חברתית חדשה,
כתיבת ספר,
הכנסת הרגלים חדשים-ישנים, כמו כתיבת דפי בוקר או מדיטציה…
אמנם לשמחתי יש לי מידה לא מבוטלת של כוח רצון,
והרי אין דבר העומד בפני הרצון
נכון?
אז מסתבר שלא.
ידע לא מספיק וגם רצון לא מספיק.
העמדה שלי היא ש – "אין דבר העומד בפני המסגרת"!
כנגד זה אי אפשר להתווכח.
תוצאות המחקרים בנושא הן חד משמעיות.
כדאי, אם כך, להיכנע לצורך האנושי שיש לנו במסגרת,
ולוותר על האשליה ש'לעשות את זה לבד' יתנו לנו איזשהן נקודות זכות באיזו תחרות בלתי נראית.
נכון, מסגרת דורשת מחויבות,
ונכון, מסגרת בדרך כלל עולה כסף
אבל מסגרת מחייבת אותנו לזוז – ועבור רובינו זה פשוט עובד!
ככה מתקדמים,
ככה מגשימים את מה שחשוב לנו להגשים,
ככה לומדים להכיר עוד דרכים ואפשרויות,
עוד כלים ועוד אנשים,
וככה פורצים דרך.
מסכימים איתי?