כבר חודש שאני לא מצליחה לנהל את עצמי.
אני, שכבר שנתיים מקליטה את הפודקאסט "ליברה", שעוסק באיזון בין קריירה לרווחה אישית, נושא שהוא מאד יקר לליבי, מרגישה שיצאתי מהאיזון שלי, והרווחה האישית שלי נפגעה.
כשאני אומרת "לנהל את עצמי" האסוציאציה הראשונית היא מיקוד, משמעת עצמית, התמדה, כוח רצון וכדומה. ואכן, זו הגרסה הקודמת שלי. כך התנהלתי במשך שנים.
אבל היום, בגרסה המעודכנת, לנהל את עצמי זה בדיוק ההיפך. לנהל את עצמי זה ליצור את התנאים שבהם אוכל לעבוד במאמץ מזערי. כמו פרח שלא מתאמץ לפרוח. כדי שזה יקרה אני חייבת להיות מאוזנת.
והנה, כוחו של הרגל, ברגע שהגיע אתגר חדש – הספר – התגייסתי כמו חיילת ממושמעת. התגייסתי "לנהל את עצמי" ברמת הלו"ז. בזה אני אלופה!
ומה קרה עם הרווחה האישית שלי?
התזונה שלי השתבשה לגמרי ואני לא מצליחה לחזור לאיזון הנכון שכבר שנים אני מקפידה עליו. חזרתי לאכול פחמימות וסוכרים, אני לא מקפידה לאכול ארוחה אחרונה ב 20:00, ומרגע שהגבולות הללו נפרצו חזרה הכבדות, והתעוררה מחדש "השוטרת הפנימית" שמבקרת ומלקה אותי.
הייתי בטוחה שהיא כבר יצאה לפנסיה. שכבר נפרדתי ממנה. והנה, שוב היא עושה קאמבק!
גם את הנגינה זנחתי. מאז שחזרתי מזנזיבר והתחלתי לעבוד על עריכת הספר בנושא כסף וזוגיות, כבר אין לי חשק, פניות וזמן לנגן בפסנתר. הנגינה היא תחביב נעורים שחזרתי אליו לפני שלוש שנים, והיא הכניסה המון עניין ושמחה לחיי.
בחודש האחרון גם אין לי חשק לכתוב פוסטים ותוכן מקצועי.
במשך שנים משבצת הזמן שהוקדשה לכתיבה של פוסטים מקצועיים מילאה אותי .
אני יודעת על עצמי שאני זקוקה לזמן יצירה כדי להיות מאוזנת. בשבילי, הכתיבה עונה על הצורך ליצור.
תזונה, נגינה ויצירה – שלושה דברים שתרמו מאד לרווחה האישית שלי, אינם מנוהלים, ואני מוצאת את עצמי חוזרת לגרסה הישנה.
מדוע הרווחה האישית כל-כך חשובה בעייני?
עבורי רווחה אישית היא המדד להצלחה. מבחינתי, הצלחה זה לא רק לעמוד במשימה. להיות משימתית הכי קל לי. יש לי עורכת שנותנת לי משימות ועריכת הספר מתקדמת כמתוכנן. כך גם עבודת האימון. הלקוחות שלי מקבלים את השירות והיחס שלי כרגיל.
הצלחה בעייני זה לעשות את הדרך בהנאה ובכייף. להתממש מתוך עונג ולא מתוך כאב. להתפתח ולצמוח ולהגיע להישגים חדשים מתוך מוטיבציה להתפתח. בלי סטרס, בלי לחץ, בלי הצורך להספיק כמה שיותר ולהוכיח את עצמי.
אז איך זה שדווקא אני, שהרווחה האישית כל-כך חשובה לי, יצאתי מאיזון, עד כדי פגיעה ברווחה האישית?
קודם כל, מי שעוקב אחרי תקופה יודע שלפעמים הסנדלר הולך יחף. ככה, בין היתר, הוא לומד לתפור נעלים נפלאות לאחריםJ'
בזכות שיחת אימון עם תמר ניזרי, המאמנת המקסימה שלי, גיליתי מה הוציא אותי מאיזון – וברגע שגיליתי מה גרם לדליפת האנרגיה, הבנתי גם איך אני מפסיקה אותה.
מה גיליתי?
מה שגרם לדליפת האנרגיה הוא המאבק הפנימי בין שרית הוותיקה (אותה 'חיילת ממושמעת') ובין שרית המעודכנת, שיודעת ושואפת להתממש מתוך עונג. שמתי לב שבכל פעם שאני מתמודדת עם אתגר חדש הוותיקה מתעוררת לחיים ומתגייסת במלוא המרץ. מבחינתה – רק במאמץ אפשר להפיק תוצאות. הגרסה הוותיקה לא יודעת ולא מאמינה במה ששרית בגרסה החדשה כבר יודעת – שאפשר לעשות את זה גם מתוך עונג!
מזה חודש שהוותיקה נושפת בעורפי ודוחקת בי לעשות יותר. כל מה שאני כבר עושה – לא מספיק לה.
בערך בתקופה שהוותיקה התעוררה, קיימתי פגישת יעוץ נהדרת עם יובל אברמוביץ בנוגע לשיווק הספר שלי. יובל המקסים יעץ לי להתחיל כבר עכשיו בצעדים שיכינו את הקהל שלי לקבלת הספר – לבנות אתר ייעודי בתחום התרפיה הפיננסית לזוגות, לפתוח קבוצה, לפתוח דף עסקי ולפרסם תוכן רלוונטי ועוד ועוד. כל אלו במטרה לבנות קהילה של עוקבים.
הוא צודק. הרעיון הוא שכשאוציא את הספר אנשים שעקבו אחרי כבר יהיו בשלים וירצו לקנות אותו.
לטענתו הייתי כבר צריכה להתחיל עם זה אתמול….
הפגישה עם יובל חיזקה את הקול של שרית הוותיקה, שמיד נרתמה לאתגר. "אז מה צריך? לפנות עוד יום בשבוע לשיווק? לעשות מחקר? להתחיל לכתוב?"
יש לי כבר ניסיון רב בהקמת עסק (ותכלס זה להקים עסק חדש) ואני יודעת כמה אנרגיה דרושה לכך. מצד אחד, גדול עלי כרגע להתפזר לעוד כיוון, אבל מצד שני, אומרת הוותיקה, "אם זה מה שצריך לעשות – עושים".
תמר שאלה אותי שאלה אחת, וכמו קסם הרגיעה את הקונפליקט הפנימי שגזל ממני ים של אנרגיה. "תגידי", היא אמרה, "אין לך כבר קהילה? כל מאות הלקוחות שלך מזה 17 שנים….כל מאזיני הפודקאסט שלך? כל העוקבים שעוקבים אחרי הפוסטים שלך בפייסבוק בדף העסקי והאישי במשך שנים?"
לרגע השתתקתי.
חשבתי בליבי: נכון, זה לא בדיוק באותו נושא, אבל כן, יש לי קהילה של אלפי אנשים שעוקבים אחרי. כבר ביססתי את המוניטין שלי ורובם לקוחות פוטנציאליים לרכישת הספר.
וחוץ מזה, נכון שגם יובל צודק. אני מתכוונת להכין גם תשתית שיווקית לתחום החדש שאני רוצה להוביל בארץ. את אלו אוכל לעשות בצעדים קטנים ובעזרת אנשי מקצוע נפלאים שארכוש את שירותם. אמנם גם את זה צריך לנהל – למצוא את האנשים, להנחות אותם, לקבל החלטות – אבל הכל בנחת ומתוך מחויבות ליהנות מהדרך.
הספר, כמו העסק, הוא רק "התירוץ" להפוך להיות האישה שאני חולמת להיות.
ואני חולמת להיות אישה שמתממשת מתוך עונג, ועוזרת גם לאחרים לעשות את אותו הדבר.
איך אתם מעדיפים לממש את החלום שלכם – במאמץ, או בעונג?