נורית מתאמנת אצלי כבר חודשיים.
היא הגיעה לאימון עם מטרה סטנדרטית – יש לה עסק ותיק והיא רוצה לעשות קפיצת מדרגה בעסק.
אני תמיד אומרת שכאשר אנחנו רוצים לראות צמיחה בעסק, אנחנו צריכים קודם כל לצמוח בעצמנו. אבל בעוד שקל לנו לראות מהי הגדילה שאנחנו רוצים לראות בעסק, לרובינו קשה לראות מהי הגדילה האישית או הרגשית שנדרשת מאתנו, כדי שהקפיצה בעסק תצא לפועל.
נורית לא הגיעה לאימון עם מטרה רגשית, אלא עם בקשה פרקטית שאני אלווה אותה בתכנון והוצאה לפועל של הרעיון שלה. כתבנו יחד תכנית פיתוח עסקי והיא מתקדמת איתה בקצב יפה. היא אפילו העזה לקחת הלוואה לצורך ההשקעה בפיתוח, מה שהיה עבורה צעד אמיץ.
יחד עם ההתקדמות, שמתי לב לדפוס קבוע בחייה.
נורית אמנם מחויבת מאד לפיתוח העסק, אבל כל שבוע מתעוררות נסיבות מאתגרות שלא קשורות לפיתוח העסקי, שדורשות ממנה להתגייס ולטפל בהן.
פעם זה בעיות קשות עם הילד, ברמה שרוצים לזרוק אותו מבית הספר.
פעם זה תהליך בריאותי מאתגר שהיא לקחה על עצמה, שדורש ממנה תהליך גמילה לא פשוט בכלל.
פעם זו מחלה שמרתקת אותה למיטה, ממש ערב חגיגת בת המצווה של בתה.
פעם זו זוגיות חדשה שנכנסה לחייה, שמצד אחד גורמת לה אושר ושמחה אבל גם דאגות בגלל "החבילה" שהוא מביא איתו.
והשבוע זה היה משבר כספי שהיא נקלעה אליו, שיצר חרדות קשות בעוצמה שפעם ראשונה בחייה היא חווה.
שמתי לב שיש מעין מעגל כזה:
נולדת בעיה חדשה, היא משתפת אותי (ועוד אנשים משמעתיים בחייה) שהיא בקושי גדול, היא מקבלת המון תמיכה, מצליחה לגייס כוחות ולטפל בדברים, ואז עולה חזרה על המסלול. כשהדברים מטופלים היא קצת נרגעת לכמה ימים – ואז נולד משבר נוסף שבו צריך לטפל…וחוזר חלילה.
השבוע, בזמן שהתכוננתי לפגישה איתה, עלה בי קול שאמר "נראה לי שהיא מייצרת משברים, תבדקי אם אין כאן איזה שהוא דפוס שמתגמל אותה".
שאלתי אותה בעדינות, מתוך כוונה לבדוק ולא לקבוע עבורה: "תגידי, מה יקרה לדעתך אם החיים שלך יזרמו על מי מנוחות?"
היא ענתה שהיא תהיה מאושרת.
שאלתי "את בטוחה שלא ישעמם לך" ?
והיא מיד ענתה, ששעמום זה דבר בלתי נסבל מבחינתה.
"אם כך", שאלתי בעדינות, "יכול להיות שהחלק המודע שלך רוצה אושר ותת המודע רוצה להימנע משעמום"?
האם יתכן שהתודעה שלה מייצרת משברים כדי שהיא תוכל להתמודד, להתגבר ולהרגיש ויטאלית ובעלת ערך?
התבוננו יחד באפשרות הזו.
נורית הייתה מאד מופתעת ממה שעלה. מסתבר שה "משברים" האלה הם לא רק בחודשיים האחרונים, אלא חיים שלמים שהיא חיה ממשבר למשבר. היא לא מכירה חיים על מי מנוחות.
זו הייתה תובנה חדשה ומשמעותית, אבל נורית היא אישה פרקטית והיא לא הצליחה לראות מה היא עושה עם זה. "אם יש משהו בתוכי שמייצר את זה, איך מפסיקים עם זה"?
באימון אישי, שלב המודעות הוא מאד חשוב, אבל הדבר שאליו אנחנו חותרים זה לתרגם את התובנה החדשה הזו להתנהלות חדשה, אחרת. אנחנו פחות מתעסקים בשאלה מאיפה נוצר הדפוס הזה, אלא שואלים איך אפשר אחרת.
"איך תיראה מציאות חייך ללא בעיות גדולות, אלא רק עם אתגרים יומיומיים סטנדרטים" ? איך יראה אותו "שעמום" שממנו את כל-כך נמנעת?"
נורית התקשתה מאד לדמיין סיטואציה כזו, וביקשה שאנסה להמחיש לה.
ואז תיארתי לה את הסיטואציות המדומיינות הבאות:
"את תקומי בבוקר, לפעמים עם יותר אנרגיה ולפעמים עם פחות….תיכנסי למקלחת, תתארגני ותצאי לעבודה, שבה תעשי כמיטב יכולתך. לפעמים תספיקי יותר ולפעמים פחות.
הילדים לפעמים יהיו מתוקים ולפעמים יעצבנו אותך, למשל, כי לא ירצו לקחת כריך לבית ספר או לעשות משהו אחר שתבקשי מהם. את תגיבי באופן הטוב ביותר שאת יכולה. לפעמים תהיה לך יותר סבלנות ולפעמים פחות…
הזוגיות תהיה טובה. תבססו קשר חברי. תבלו יחד, תשתפו אחד את השני. תבנו את הקשר תוך כדי התמודדויות שתהיינה לכם נוכח הקשר המתפתח ונוכח הצורך לנהל את "החבילה" שהוא מביא איתו. אתם תשתפו פעולה ותעשו כמיטב יכולתכם לנהל חיים זוגיים טובים למרות הנסיבות.
יהיו לך לקוחות שיהיה לך קל איתם ויהיו כאלו שיהיו מאתגרים יותר .
יהיו לך הכלים להתמודד איתם, פעם טוב יותר ופעם פחות.
יהיה חודש שבו ההכנסות שלך יהיו מעל הממוצע ויהיו שפחות .
אבל תהיה יציבות מסוימת, יחד עם העליות והירידות המתונות".
סיכמתי את הדוגמאות בדימוי של גלים קטנים של עליות וירידות במקום פיקים גבוהים ונמוכים (דמיינו אותי עושה תנועות ידיים שממחישות גלים קטנים או גדולים).
יש הבדל גדול בין חווית חיים של שגרה, שבאופן טבעי יש בה כל הזמן גם עניינים לפתור, כי זה טבעם של החיים, לבין חיים שבהם צריך להתמודד עם "חזיתות כבדות" (ביטוי שלה) שנפתחות השכם וערב, ויוצרות חוויה מתמשכת של "חיים קשים".
כדי לבחור בחוויה של חיים על מי מנוחות כברירת מחדל (גם אם מעת לעת יש "עניינים לטפל בהם") נדרש לעשות שינוי פנימי עמוק, שיבוא לידי ביטוי בהתנהלות היומיומית.
לצורך כך יצרנו תוכנית פעולה, שמטרתה הטמעת אמונות חדשות והרגלים יומיומיים חדשים, שתאפשר לנורית ללמוד לפעול מתוך מניעים חדשים – הנאה, קלילות, שמחה ותחושת מסוגלות.
זה לא פשוט לשנות את הגישה שהפכה ל'טבע' ולצורך כך נורית נדרשת לעשות דרך. אני מניחה שעוד יהיו בדרך הזו מבחנים שיאתגרו אותה ( כוחו של הרגל), אבל הבטחתי לה את המשך הליווי שלי עד שהמניעים החדשים יהפכו לדרך חיים והגוף שלה יוכל לחוות חוויה חדשה של ויטאליות ומשמעות מדברים אחרים, ולא רק מהתגברות על משברים.
מבטיחה לעדכן בהמשך איך מתפתחים הדברים אצל נורית …
ובינתיים אני משאירה אתכם עם חומר למחשבה. איך זה אצלכם? האם גם אתם מפחדים שהחיים יעברו עליכם בשעמום? או מכירים אנשים שפוחדים משעמום?