אתמול הגיע אלי לקוח חדש שנמצא בצומת דרכים. נקרא לו ש'.
ש' שוקל לעשות הסבה מקצועית – אבל באופן טבעי, וכמו רבים אחרים שנמצאים במצב דומה – הוא מאד חושש.
הבנתי לליבו. סיפרתי לו שגם אני חששתי מאד בתחילת הדרך, כי להתחיל משהו חדש זה להסכים להיות בחוסר ודאות.
החודש אני חוגגת 17 שנים להיותי מאמנת ולעסק האימון שלי.
מצד אחד זה מרגיש כאילו זה היה רק אתמול .
אני ממש זוכרת את החיפוש הראשון שלי בחיים בגוגל – חיפשתי כתבה שפורסמה בעיתון "הארץ" ודיברה על הדבר החדש הזה שהגיע לארץ…. (קואוצ'ינג).
אני זוכרת איך כולי הצטמררתי מהתרגשות בזמן שקראתי את הכתבה. הרגשתי שאלוהים שולח לי במתנה את מה שחיפשתי, בדיוק בזמן הכי מדויק (כשהייתי בין עבודות).
ואני עדיין זוכרת איך כשחיפשתי "קורס מאמנים" התבלבלתי מכל האתרים, ורק אחד הרגיש לי נכון – האתר של בית ספר "אימושיין".
ואני זוכרת איך בהתרגשות השארתי את הפרטים שלי, ולמחרת קיבלתי שיחת טלפון מנורית המקסימה, שהזמינה אותי למפגש המבוא.
וזוכרת איך במפגש המבוא ידעתי ללא כל צל של ספק שלהיות מאמנת זה היעוד שלי, וששם, באימושיין, אני רוצה ללמוד (למרות שחששתי מאד מהמדיטציות, שהיו חלק מתוכנית הלימודים).
זוכרת איך הלימודים היו מרתקים ואחרי הלימודים, גם השנים הראשונות היו מדהימות ומצמיחות. השקעתי המון, אבל זכיתי מהר מאד לראות את הפירות.
מיד בתום הלימודים לקחתי בעצמי מאמנת עסקית, כי לא היה לי אז שמץ של מושג בשיווק ובמכירות, ולתדהמתי העסק שלי התמלא תוך 3 חודשים.
אח"כ הצטרפו לצד ההצלחות גם אכזבות, כישלונות ותסכולים.
מה שבטוח – במהלך השנים התפתחתי המון!
גם בחלומות הכי ורודים שלי לא הייתי יכולה לנחש לאן הדרך תיקח אותי.
רגע אחרי שסיפרתי את כל זה ללקוח החדש שלי, ועוד לפני שהספקתי לשאול אותו "מה אתה לוקח מהסיפור שלי"? (כי כל אחד לוקח משהו אחר – וזה מלמד אותי למה המתאמן זקוק כרגע) אז ש' שואל אותי "מה הדבר האחד מכל מה שלמדת, שהכי חשוב לך שאלמד?"
לקח לי כמה דקות לעבד את הדברים , כי יש כל כך הרבה דברים שאפשר ללמוד מהדרך שלי. אמרתי:
"חשוב לי שתלמד איך שינוי גדול מתחיל – בצעד קטן,
ואיך כשמחפשים תשובות – מקבלים אותן דרך צירופי מקרים,
ואיך הדרך מלאה ריגושים והצלחות אבל גם בחלקים קשים ושצריך לקחת בחשבון גם את אלו וגם את אלו כשיוצאים לדרך.
ואיך אפשר לסמוך גם על מה שתוליד הדרך בלי לרצות לדעת הכל מראש…כי הדרך חכמה מההולכים בה.
ורק אחרי כמה דקות של מחשבה מה הכי הכי חשוב עניתי לו:
הכי חשוב לי שתלמד שהדרך ליצור וודאות, מתחילה בלהסכים להיות בחוסר וודאות.
כי אי אפשר לדעת מראש מה יהיה.
אם אתה חושב שהגעת אלי ושעכשיו נתכנן ונדע בדיוק מה הולך להיות, תשכח מזה.
אפשר ורצוי כמובן לתכנן שלד של תוכנית עם מטרות , יעדים ואבני דרך.
אפשר וצריך כמובן להיערך לזה כלכלית ולנהל סיכונים.
אפשר וצריך להתכונן לזה רגשית ולחזק את החוסן הנפשי לקראת תקופה מאתגרת.
אבל חייבים להסכים למידה רבה של אי וודאות.
*
ובכל זאת, הנה 5 דברים שיכולים לתמוך בנו ולהקל עלינו לקבל את חוסר הוודאות
- תשוקה. אם אין תשוקה, חבל על הזמן.
חייבת להיות מידה של התרגשות והתלהבות לדבר שאליו אנחנו מכוונים .
כשרמת ההתלהבות והתשוקה גבוהה, יש סיכוי גבוה שיהיה לנו מספיק דלק לעשות את הדרך.
- בהירות – כאמור, שלד של תוכנית פעולה, שזו לא תהיה קפיצת בנג'י .
היום בשיחת אימון אחרת, בה אני מלווה בעל עסק ותיק לקדם מיזם גדול, הופתענו שנינו לגלות, שכשיורדים לפרטי הפרטים של התוכנית, זה לא כזה גדול ומורכב וזה ממש בר השגה, ואפילו בזמן הרבה יותר קצר ממה ששנינו חשבנו בהתחלה. כמובן שעוד יהיו מלא שינויים תוך כדי תנועה, אבל מידה מסוימת של בהירות יוצרת ביטחון/וודאות שזה אפשרי.
- ניהול סיכונים – לחשוב מראש מה הכי גרוע שעשוי לקרות ולבחון אם אנחנו מוכנים לשאת את ההשלכות במידה וזה יקרה.
- מוכנות להתפתח, ללמוד המון דברים חדשים (לא רק ידע אלא גם מיומנויות ), לגלות, לחשוף ולבטא חלקים חדשים בתוכנו, לנסות ולטעות ונכונות לעשות דרך .
- שותף לדרך. בן/בת הזוג שתומכים, מאמן, שותף עסקי, חבר טוב שגם עושה שינוי וכד'.
ושימו לב, לא כתבתי שצריך לעבוד קשה!
אני לא מאמינה בעבודה קשה. אני בהחלט מאמינה שצריך להשקיע ודברים לא קורים לבד, אבל הדרך יכולה להיות לא רק מאתגרת אלא גם מהנה, מרתקת, מצמיחה ומענגת.
מוכנים לצאת לדרך?
אם אתם מכירים מישהו שנמצא בדיוק בצומת דרכים – תעזרו לו, ושילחו אליו את הפוסט הזה.