אני מכירה לא מעט יזמים בנשמתם שכל הזמן יש להם רעיונות חדשים ומעולים, אבל הם לא מצליחים לממש אף אחד מהם, כיוון שהם כל הזמן נשאבים ל'שוטף'. אם המצב הזה מוכר לכם – הפוסט הזה הוא בשבילכם.
דפנה (שם בדוי) היא אישה אופטימית, מלאת שמחת חיים, שעשתה המון דברים בחייה.
היא הגיעה אלי על סף גיל 60 , סיפרה שהיא שותפה בעסק מצליח כבר 12 שנים, ובכל זאת -מלאה בתחושת החמצה.
היא אמנם מסתדרת מצוין עם השותף שלה,
העסק מצליח ועובד יפה, אבל היא מרגישה שעוד לא הגשימה את עצמה.
גם בנוגע לדברים המשמעותיים שעשתה בחייה לפני העסק, לתחושתה 'זה לא היה זה'.
אז למה היא מרגישה כל-כך לא ממומשת?
מסתבר שבעסק המשותף היא תמיד הייתה בעמדת ניהול "מאחורי הקלעים".
למרות שגם היא וגם השותף בעלי אותו רקע מקצועי, היא חזקה יותר ממנו בתפעול, ולכן לקחה על עצמה את הניהול השוטף של העסק.
לשותף הרבה יותר מתאים להתעסק ברגל המקצועית, מול הלקוחות.
לכן, עם השנים הוא הפך להיות הפנים של המותג
והיא מרגישה שנשארה קצת מאחור.
בד בבד עם התחושות הללו שהתעוררו אצלה, היא חשה יותר ויותר תסכול על כך שאין לה זמן לפתח את כל הרעיונות הטובים שהיו לה במהלך החודשים והשנים .
לאחרונה היא הבינה שהיא חייבת להכניס לעסק עובדים תחתיה, ולהכשיר אותם להחליף אותה,
כדי שהיא תוכל להתפנות ולממש את החלומות שלה.
היא מקבלת תמיכה מלאה מהשותף שלה, שמפרגן ומעודד אותה להגשים את עצמה.
אז מה הבעיה
למה היא בכל זאת לא מצליחה להתחיל לממש את החלומות?
זה המקום לעשות רגע הפסקה בסיפור, להתייחס להבחנה מיוחדת שיש לטוני רובינס, לגבי בעלי מקצוע עצמאיים.
רובינס מחלק אותם לשלושה "סוגים"
היזם – זה שיש לו מלא רעיונות, הוא יודע לזהות פוטנציאל עסקי, הוא יצירתי וחדשן בד"כ וכל הזמן עם הפנים קדימה. המינוס שלו, בד"כ הוא שהוא לא מצליח לתרגם הלכה למעשה את הרעיונות שלו ולהוציא אותם לפועל ולכן הרבה פעמים הוא ייקח שותף שחזק ביישום.
המנהל – זה שיודע לתרגם הלכה למעשה רעיונות. לתכנן, להוביל צוות, לבנות אופרציה, לקבוע סדרי עדיפות וכו'. המינוס שלו בד"כ זה שהוא חסר מעוף.
האמן – זה שאוהב את המקצוע שעליו מבוסס העסק. נהנה לתת את השירות ללקוחות ו/או לפתח מוצרים. בד"כ את האמן לא מעניין כסף והוא עסוק בללמוד ולהתפתח מבחינה מקצועית ופחות מתעניין בהיבטים העסקיים.
טוני רובינס אומר שלכולנו יש בד"כ את שלושת החלקים, אבל תמיד יש את החלק שהוא הדומיננטי ואת החלקים החלשים יותר.
חשוב שנכיר בזה ונדע להשלים את עצמנו, בכל מיני דרכים.
העניין הוא, שבמהלך השנים אנחנו מתפתחים ומשתנים וגם הצרכים שלנו משתנים,
וזו הסיבה שבגללה דפנה מרגישה בלתי ממומשת.
במשך שנים שהיא הייתה בעיקר בכובע המנהלת, בזמן שהחלקים של היזם ושל האמן כמעט לא באו לידי ביטוי.
היא אמנם מנהלת מצוינת אבל אחרי כל כך הרבה שנים היא שחוקה. וזה נמאס לה.
הרצון להבליט את החלקים של היזם ושל האמן התעורר אצלה בשנה האחרונה -הצורך ליצור, להביא את עצמה לידי ביטוי ולשים את עצמה בקדמת הבמה.
היא סיפרה לי על כל הרעיונות שלה – והוקסמתי.
כל הרעיונות נשמעו לי מדליקים וכל אחד מהם דורש את המשאבים שלו (בעיקר זמן שהיא צריכה להקדיש בלפתח אותם, כי התשתית של העסק יכולה לשרת גם את הדברים הנוספים שהיא רוצה לקדם).
ועדיין – היא מרגישה תקועה.
איך מתחילים
ביקשתי ממנה להכין טבלה עם חמש עמודות.
– בעמודה הראשונה – הכותרת של הרעיון
– בעמודה שנייה בין 1-10 כמה הוא מלהיב אותה,
– עמודה שלישית – בין 1-10, כמה פשוט להוציא אותו לפועל,
– עמודה רביעית – בין 1-10 כמה היא מרגישה בטוחה מבחינה מקצועית בערך ובתרומה שלה,
– ובעמודה החמישית – בין 1-10 כמה הערך והתרומה של הרעיון לעולם
– ובעמודה השישית – איזה חלקים שבה זה מביא לידי ביטוי.
עבר שבוע נוסף, ודפנה חזרה עם הטבלה מלאה.
היו שם 12 רעיונות. חלקם כבר חצי מבושלים וממש פשוט להוציא אותם לפועל.
דפנה בחרה מתוכם 5 שקיבלו ציון 9 בכל המדדים, וחילקנו אותם לרעיונות לביצוע בטווח הקצר (תוך חצי שנה), רעיונות לביצוע בטווח הבינוני (תוך שנה-שנתיים) ובטווח הארוך יותר (עוד חמש שנים).
המטרות שנבחרו יוצרות מסלול, כל יוזמה/מוצר נשען על זה שקדם לו.
הפכנו את הרעיונות למטרות ויצרנו תוכנית עבודה, ועכשיו – צריך רק לבצע!
על פניו זה נשמע פשוט:
יש לה שותף שמפרגן
יש תשתית עסקית ואופרציה שעובדת שיכולה לשרת אותה
יש לה רעיונות מעולים
יש לה תשוקה ליצור
היא מרגישה בטוחה מבחינה מקצועית.
אם כך, מדוע היא עדיין הרגישה קושי?
– "מה האתגרים?" שאלתי אותה "באתגרים טמונה ההתפתחות האישית שלך".
– "לא פשוט לי לעבור לקדמת הבמה, אחרי כל-כך הרבה שנים שהייתי מאחורי הקלעים", היא ענתה.
היא צודקת, זה לא פשוט.
המעבר לקדמת הבמה כולל כמה התמודדויות
הראשונה – היא בלשחרר את העבודה שהיא רגילה לעשות כל השנים, ולתת אותה לאנשים אחרים. זה קושי אחד. ברור שעובדים אחרים, טובים ככל שיהיו, לא יעשו את העבודה טוב כמוה.
זה משהו שהיא תצטרך ללמוד לחיות איתו.
ההתמודדות השנייה – המשמעות של לעבור לקדמת הבמה היא חשיפה הרבה יותר גדולה לביקורת.
בנוסף, יש תמיד את האפשרות שהדברים לא יצליחו כפי שהיא רואה בעיני רוחה…
אין ספק שהבחירה שלה לעשות שינוי מוציאה אותה מהאזור הבטוח שלה.
כשאנחנו נמצאים בצומת שדורש מאיתנו אומץ חשוב לזכור שיש שני כוחות שמניעים אותנו.
הכוח הראשון הוא כוח הרצון- זה הכוח שמניע אותנו לממש את עצמנו
הכוח השני הוא ההימנעות מכאב – זה הכוח שגורם לנו לעשות הכל כדי לא לחוות אכזבה, כישלון, דחייה וכד'.
גם דפנה חוותה את שני הכוחות הללו:
מצד אחד היא רוצה לעבור לקדמת הבמה ומצד שני היא לא רוצה לחוות כישלון.
חשוב לדעת שההימנעות מכאב הוא בד"כ כוח הרבה יותר חזק מכוח הרצון. אם לא נפעל כדי לשנות את מאזן הכוחות, אנחנו לא נצליח להגשים את הרצון.
שני דברים נדרשים כדי לשנות את מאזן הכוחות:
מצד אחד, לחזק את הרצון
ומצד שני, להחליש את הפחד.
יש הרבה מאד טכניקות לעשות את שני אלו.
וזה מה שעשינו!
אז מה היה לנו בסיפור הזה?
====================
בשלב ראשון : הופיע דחק – תחושת החמצה
בשלב השני: התעוררי רצון חזק לעשות שינוי, לצמוח, להתחדש, להשפיע.
בשלב השלישי, יצרנו בהירות וסדר –על ידי תרגום הרעיונות למטרות, בחירה וקביעת המסלול
בשלב הרביעי – נדרש פינוי של זמן – על ידי שחרור הישן.
בשלב החמישי – חיזקנו את הרצון והחלשנו את הפחד
אלו היו צעדים קטנים ועקבים, שאפשרו לדפנה לעשות את השינוי ולהגשים את עצמה.
ואם הגעתם עד כאן, אשמח לשמוע, מה אתם יכולים לקחת מהסיפור של דפנה לחיים שלכם
2 תגובות
תודה על השיתוף ותיאור הדרך המובנת בה הובלת את הנועצת בביטחון ובמקצועיות לעבר המימוש המקצועי שלה תוך כדי מיקוד במטרה, חיזוק החוזקות האישיות והסרת החסמים המנטליים. שאפו
תודה לך על המילים החמות. אני שמחה שאהבת.