מתלבטים לגבי המשך דרככם המקצועית – הדרך להחלטה הנכונה ב 5 צעדים

במקרה הגעתי לניו יורק לחופשה.
לא היה צריך יותר מכך שגל, בתי בת ה 21, תאמר לי שאחת מחברותיה הטובות שלומדת וחיה בניו יורק עוברת ימים קשים והיא זקוקה ל"משהו שיהיה הכי קרוב לאמא",  כדי לגייס אותי למשימה.

רתמתי גם את בן זוגי (מה שהיה ממש קל) והצענו לה להיפגש ולעשות לה גוט טיים של כמה שעות.
לא תיארתי לעצמי שתהיה לנו הזכות לסייע לה לקבל את אחת ההחלטות החשובות של חייה.

ברגע ששמעתי כמה קשה לה והבנתי במה מדובר, חבשתי את כובע המאמנת ובן זוגי הביא את הוויתו החכמה ומצאנו את עצמנו, באמצע ניו יורק, יושבים במסעדה איטלקית ומאמנים בחורה צעירה לקבל את אחת ההחלטות החשובות של חייה.

כמו שקורה לי הרבה פעמים אחרי שיחות אימון החלטתי לפרק את התהליך שעשינו איתה לגורמים וליצור כלי.

הנה לפניכם תהליך שיטתי, שיעזור לכל מי שכרגע מתמודד עם האתגר שמציב הצורך לקבל החלטה לגבי הקריירה שלו.

כשאתם נמצאים בצומת, בה אתם צריכים לקבל החלטה משמעותית,
בנוגע לדרך המקצועית שלכם ,עומדים בפניכם בד"כ 3 אתגרים משמעותיים מבחינה רגשית:

1. על הפרק עומדת החלטה, שיש לה השלכות משמעותיות על המשך החיים שלכם והפחד לטעות בהחלטה שהיא כל כך משמעותית משתק. חשוב לכם לבחור נכון אך אתם מבינים שאתם במצב רגשי סוער, ש"המבוגר האחראי" לא יודע מה נכון כרגע. אתם אולי לא מספיק סומכים על עצמכם שתקבלו את ההחלטה הנכונה, מה שעוד יותר מגביר את הפחד לטעות. אתם בלופ, מסתובבים "בכיכר הסבל" ולא יודעים איך לצאת ממנו….

2. על פי רוב, ההחלטה היא אם ללכת לכיוון כזה או אחר. יש קונפליקט פנימי בין שני כיוונים אפשריים (לפחות) שיוצרים אמביוולנטיות שגורמת מצוקה אמיתית. אתם לא יודעים לאן לפנות, שמאלה או ימינה. לכל כיוון יתרונות וחסרונות ואיך מה שיכריע את הכף. זה משאיר אתכם תקועים על הגדר, לא יודעים לאן הכי נכון לפנות, מה שמגביר את המצוקה והסבל.

3. כשמדובר בהחלטה משמעותית יש בד"כ מספר שיקולים ולכל שיקול יש את החסרונות היתרונות, את ה-לכאן ולכאן שלו ונהיה לכם "ספגטי" במוח, מרוב מחשבות, שכל אחת הולכת בכיוון אחר. אתם מבינים שאתם מבולבלים, לא מצליחים להשתיק את המוח הסוער, ליצור סדר ובהירות שיאפשרו לכן לראות בצלילות את המצב ולקבל את ההחלטה הנכונה.

שלושת התגובות הללו למצב יוצרות תחושת מצוקה בגוף, בנפש ובראש.
זה אפילו עלול להשפיע על המערכת החיסונית, פתאום תמצאו את עצמכם חולים כל שני וחמישי ולא מצליחים לצאת מזה.

המצב משפיע עליכם רגשית ואתם מרגישים חרדה, שמלווה בהפרעות שינה, בעיות באכילה ו/או במערכת העיכול וכיווץ בגוף בגלל המתח. פתאום נתפס הגב או הצוואר, מה שעוד יותר מגביר את המצוקה.
ובנוסף, הראש לא מפסיק לטחון. אי אפשר לעצור את המחשבות, כל היום עסוקים בזה בלי הפוגה, עד שבא כבר למות מרוב חפירות.

חלקכם נשאר עם זה לבד וחלקכם "חופר" לקרובים שלו, שלא באמת יודעים איך לעזור והרבה פעמים רק מעצבים, כי איך הם ידעו מה טוב עבורכם, כשלכם כל כך קשה לדעת?!


אז מה עושים כדי להקל על עצמכם ולהצליח לקבל את ההחלטה שתהיו שלמים איתה?

הנה לכם 5 צעדים שיעזרו לכם לצאת מהמצב הלא נעים הזה:
יש אפילו סיכוי גדול, שתוכלו בעתיד להיזכר בתקופה הזו לטובה.
שאמנם היה קשה אבל ניתנה לכם ההזדמנות לצמוח ולגדול ושזה היה הכרחי כדי לעבור לשלב הבא בקריירה שלכם ובהתפתחות האישית שלכם.

1. להרגיע את עצמכם ולתת לגיטימציה לבלבול
הדבר הראשון שחשוב לעשות במצבים האלו זה לא להיבהל. להבין שהתופעות הללו הן נורמליות, הן אופייניות למצבים של צמתים בחיים, שזה זמני, שכולם עוברים את זה בסוף והתשובות מגיעות.
במילים אחרות, מותר לכם להיות "בדרמה" כי זה בהחלט מצב קשה מכל הבחינות .
תנו לעצמכם לגיטימציה להיות מבולבלים, סוערים, מתוסכלים ומפוחדים ואל תצפו מעצמכם "כבר לדעת" מה הכי נכון.
קחו את הזמן כי ככל שתנסו להדוף את כל התחושות הקשות האלו, ותמהרו ליצור את אותה ודאות נכספת, כך תתחפרועמוק יותר במצב וייקח יותר זמן לצאת ממנו וגם לא בטוח שתוכלו לקבל את ההחלטה שתהיו שלמים איתה.

אחד הכלים הפנימיים, שבונים חוסן נפשי שעוזר לנו במצבים קשים בחיים, זו היכולת לשאת תסכול. בבחינת הפוך על הפוך. ככל שאנחנו נותנים לעצמנו את האפשרות להיות במקום הקשה, של חוסר האונים, הפחד, הבלבול עם המצוקה שהם יוצרים, גדל הסיכוי שנגיע להחלטה הנכונה, המדויקת, שנהיה שלמים איתה ובזמן הכי קצר.

קחו אויר, תנשמו, תעשו דברים שעושים לכם טוב וכל הזמן תגידו לעצמכם, "הכל בסדר, התשובות תגענה בזמנן, אין מה להיות בלחץ. זה אנושי להרגיש כך".

2. שנו את התפיסה שלכם לגבי המצב
הדבר השני שדרכו אתם יכולים להשפיע הן על מצבכם הרגשי והן על היכולת להחליט נכון הוא הסטייט אוף מיינד שלכם.
הרבה פעמים בחיים אין לנו שליטה לע הנסיבות אבל כן יש לנו שליטה על התפיסה שלנו את הדברים.
נסו להקליל ולא לקחת את זה כל כך קשה.

לפני שאתם מאשימים אותי בחוסר אמפתיה ותוהים איך אפשר להקליל תנו לי להסביר לכם משהו.

בד"כ הגוף מגיב למצב כזה בסטרס, כאילו "נמר נכנס לחדר" או כאילו שמכוונים לכם אקדח לרכה.
אתם מתייחסים להחלטה כאל החלטה גורלית, שתגרום לכם או להמריא אל על או לצלול למצולות.
אם ההחלטה היא כזו גורלית, הפחד לטעות רק גדל.
התפיסה של הכל או לא כלום היא תבנית מנטלית שגורמת הרבה סבל וזה לא הכרחי שכך יהיה.

היות שאנחנו יודעים ששפה יוצרת מציאות, במקום החלטה גורלית, חשבו במושגים של החלטה משמעותית.
כבר הגוף מצליח קצת להירגע, נכון?
אמנם זו החלטה שתשפיע על המשך דרככם המקצועית והיא חשובה אבל בד"כ היא לא כזו דטרמיניסטית.
סביר להניח שמה שלא תבחרו, תמשיכו להתקדם ולהתפתח ותפיקו ערך מהדבר הבא.
גם אם תכשלו, תמיד תוכלו ללמוד מזה ולדייק את עצמכם דיוק נוסף, מאוחר יותר.

אני מאמינה שהחיים הם ניסוי וטעיה, שרק תוך כדי תנועה אפשר לדעת מה עובד ומה לא עובד ושצריך כל הזמן לעשות דיוקים וחישובי מסלול מחדש.
מי שמצפה לדעת בוודאות מה הכי טוב, לפני שהוא יוצא לדרך, בד"כ נתקע במקום.

חשבו מה הכי גרוע שיכול לקרות? בד"כ גם מ"הכי גרוע" יש דרך חזרה.
תשאלו את עצמכם, אם הכי גרוע שיקרה אכן יקרה, האם אוכל להתמודד איתו?
אולי לא יהיה נעים, אבל כנראה שיש לכם כוחות ומשאבים פנימיים להתמודד עם אכזבות, עם כישלונות ואם לא, אז הגיע הזמן.
תרגיל טוב יכול להיות אפילו לנסות להיכשל. רק תגלו שזה לא כזה קל….

נגיד שהתחלתם ללמוד משהו ואחרי כמה חודשים גיליתם שזה לא זה. אפשר תמיד לחשב מסלול מחדש.
אחרי שהתנסיתם, יש לכם הרבה יותר מידע שיעזור לכם לקבל את ההחלטה הנכונה יותר, שקודם לא היה בידכם.
הכי גרוע שקרה זה שהייתם צריכים להשקיע בדרך שלכם עוד כמה חודשים/שנים כדי שתהיה מדויקת יותר.

או למשל, אם תחליטו לעזוב משרה מסודרת ולפתוח עסק משלכם ואחרי שנה או אפילו כמה שנים תגיעו למסקנה שזה לא בשבילכם ותהיו מאוכזבים מהתוצאות, תמיד אפשר לחזור להיות שכירים.
לפחות תדעו שניסיתם, שבדקתם, תלמדו על עצמכם דבר או שניים ותמשיכו עם ארגז כלים גדול יותר הלאה.

3. מיפוי הערכים המניעים

אחרי שקצת נרגעתם, לקחתם את הזמן והקללתם את תפיסת המצב אפשר להתחיל לחשוב בצורה עניינית.

בד"כ כשקשה להחליט זה כי יש קונפליקט פנימי בין שניים (או יותר) מהערכים החשובים לכם.
הערכים זה מה שמניע אותנו קדימה ולכן חשוב מאד להבין אילו ערכים מונחים כרגע על הפרק.

למשל: ערך של צמיחה והתפתחות שדוחף אותנו קדימה יחד עם ערך של זהירות ואחריות שגורם לנו לחשוש מטעויות ולשקול היטב את צעדינו.
שני הערכים הללו אמורים לשרת אותנו ולעזור לנו להגיע להחלטות הנכונות וחשוב שניתן מקום והתייחסות לשניהם.
אם למשל ננסה להשתיק את הפחד ורק להיות אמיצים ולקחת סיכונים, רק נגביר את המצוקה.
לעומת זאת, אם נכיר בפחד, נבחן את הסיכונים מול הסיכויים, נבדוק מה עשויים להיות המחירים ונבחן מראש אם אנחנו מוכנים לשאת בהם, בלי לוותר על הרצון להתפתח נוכל למצוא את הדרך לתת מענה לשני הערכים בלי לוותר על ערך שחשוב לנו.

נגיד למשל, שאתם מתלבטים אם לעשות רילוקישיין למדינה אחרת, אם זה בשביל לימודים, מתוך הרצון "לטעום עולם", או הניסיון המקצועי שתוכלו לרכוש. הערך כאן הוא הערך של הגשמה אישית. יש לכולנו צורך להתנסות בעוד דברים, לגלות עוד חלקים בתוכנו, להביא לידי ביטוי את עצמנו במצבים חדשים ועוד.
מול הערך הזה של הגשמה אישית יכול לעלות ערך חזק של הצורך בשייכות. המשמעות זה לעזוב חברים ומשפחה, להרגיש אולי בודדים תקופה מסוימת או אפילו לאורך זמן, לקחת סיכון שאולי לא תמצאו את החברה המתאימה, שתאלצו לוותר על אירועים משמעותיים בארץ כמו חגים, מסיבות, אירועים….ושתרגישו געגועים שיקשו עליכם.
מצד אחד כולנו זקוקים לחידוש ולשינוי ומצד שני כולנו זקוקים לוודאות וליציבות. לכאורה שני ערכים שמתנגשים.

אחרי שתזהו אילו ערכים עומדים על הפרק ומה לכאורה סותר את מה, תשאלו את עצמכם שתי שאלות חשובות:

– מבין הערכים האלו, מה כרגע בחיי יותר חשוב לי? יכול להיות שבעבר או בעתיד סדר העדיפות הערכי יהיה אחר אבל כרגע, בתקופה הזו של חיי, למה אני בוחרת לתת מקום גבוה יותר?

– האם אני יכולה לתת מענה לשני הערכים בלי שאצטרך לבחור באחד מהם? במקום לחשוב במושגים של או או לחשוב במושגים של גם וגם. האם אפשר גם לחולל שינוי וגם לשמור על יציבות וודאות כלשהי? האם אפשר גם לקחת סיכון וגם להיות זהירים?
בד"כ התשובה היא שכן. כשבוחנים את זה לעומק ומבינים מה חשוב, מוצאים גם את הדרך לתת מענה לשני הערכים, שבמבט ראשון נראים שהם בסתירה.

למשל אם מאד חשוב לי להרגיש שייכת ואני מתה על החברים שלי וקשורה מאד למשפחה שלי, איך אוכל עדיין לשמור על קשר גם כשאני עוברת לגור במדינה אחרת? המחשבה האוטומטית היא שאני אצטרך לשלם מחיר ולוותר על זה אבל סביר להניח שזה לא הכל או לא כלום. יש היום מלא אפשרויות של תקשורת, אפשר בד"כ גם לבוא לבקר ואפשר לשמור על קשר ולהמשיך להרגיש שייכים, בדרך קצת אחרת גם אם זה מרחוק.

4. תבדקו טוב טוב מה מלהיב אתכם.
התלהבות, הנאה, סקרנות, שמחה, עניין הם דלקים מאד חשובים. רצוי לא לעשות שינוי רק כי צריך ואין ברירה. תבדקו שבאמת יש מה שמדליק אתכם ומתדלק אתכם. זה מה שיעזור לכם להתמודד עם אתגרי השינוי.
אני לא מאמינה שצריך להיכנס למצבים רק כדי לאתגר את עצמנו ומתוך רצון להתמודד עם קשיים. החיים גם כך מספיק מאתגרים גם בלי שנוסיף עוד קשיים.

למשל אם החלטת שאת רוצה להיות עצמאית אבל ממש לא מעניין אותך ללמוד איך לשווק את עצמך, תהיה לך בעיה. לעומת זאת, אם זה מדליק אותך להכיר את "המשחק", ללמוד את חוקיו, ורואה בזה הזדמנות לביטוי עצמי, לשחרור חסמים, להרחיב את ארגז הכלים שלך ולפרוץ את גבולות עצמך, יש סיכוי גדול מאד שבהקשר כזה את תמצאי את הדרך לשווק את עצמך בהנאה ושזה יביא תוצאות.

5. עשו הסכם עם עצמכם

הצעד האחרון הוא לעשות הסכם עם עצמכם לגבי הדרך שבה אתם הולכים לעשות.
נגיד שהחלטתם על כיוון מסוים, למשל להתפטר ולהקים עסק. אל תקפצו בנג'י. תכננו את הדרך. תבינו לאן אתם נכנסים, מה צריך לדעת, תלמדו ותאספו מידע ובסופו של דבר תגיעו עם עצמכם להסכם על הדרך שבה אתם הולכים לעשות את זה. אתם לא צריכים להמציא את הגלגל, רק להסכים להיות בתהליך של למידה. תרשו לעצמכם להיות תלמידים, לחקור, לשאול, להתייעץ, לקחת ליווי וכל מה שיכול לתמוך בכם.

תשאלו את עצמכם שתי שאלות חשובות:
– איזה שינוי עשיתי בעבר שאני גאה בו ומה אפשר לי שם להצליח?

למשל כשהחלטתי לפני 15 שנים למכור את המסעדה שהיתה מקור פרנסתי במשך 11 שנים, לעשות שינוי בקריירה, ולהפוך למאמנת עצמאית תכננתי את זה. ידעתי שיש לי חצי שנה זמן לבנות את עצמי, שיש לי תקציב לזמן הזה שבו אהיה בלי כל הכנסה ושאני בוחרת ללכת לבית הספר הכי טוב כדי ללמוד לא רק איך להיות מאמנת טובה אלא גם איך לשווק את עצמי ואיך להקים עסק. חקרתי, בדקתי, ראיינתי אנשים שהצליחו, הבנתי די טוב לקראת מה אני הולכת, מה זה ידרוש ממני ללמוד ובמה אצטרך להתפתח כדי להצליח בתחום.
היום, לפני כל צעד נועז שאני עושה, אני זוכרת מה אפשר לי להצליח אז בשינוי דרמטי כזה ובודקת איך גם הפעם אני יכולה לשכפל את הדרך. אני מתכננת ונערכת מראש, בודקת היטב, חוקרת והידיעה שזה עבד פעם אחרת מרגיעה אותי ומאפשרת לי לסמוך על עצמי שאני יכולה לקחת סיכונים.

– מה ימקסם את הסיכוי שאצליח? מה יתמוך בי להצליח? מה ייקל עלי את הדרך? למה אני זקוקה כדי לדעת שאני עושה נכון?

לקוח שלי קיבלת הצעה לעזוב מקום עבודה מאד נחשב, עם תנאים טובים ומשרה מכובדת. כששאלתי אותו למה אתה זקוק כדי להצליח הוא ענה: את התמיכה של אשתי. אם היא תהיה מגויסת ותהיה שותפה שלי בעניין, אני יודע שיהיה לי את הכוח והיכולת להתמודד עם האתגר. הוא נזכר איך כשרצה לפני עשור ללכת ללמוד תואר שני במנהל עסקים, כשהם היו זוג צעיר עם ילד בלי אמצעים כלכליים, היא תמכה בו והיתה מוכנה להירתם להצלחה שלו וכמה כוח זה נתן לו.
אני פוגשת לצערי הרבה פעמים אנשים בצמתים שמדווחים שבני הזוג לוחצים עליהם, לא נותנים להם גב ותמיכה וכמה זה מקשה עליהם. בד"כ הדבר הראשון שאני עושה זה מאמנת אותם איך לרתום את בן הזוג להיות שותף משמעותי .

בואו נסכם, מה היה לנו כאן? 

1. קודם כל להירגע, לא להיבהל ולהבין שמדובר במצב נורמלי, טבעי שאתם מרגישים במצוקה, שזה מצב של חוסר נינוחות זמני, שיכול לקחת אתכם לרמה הבאה ושהכל בסדר.

2. לקחת דברים בפרופורציה. זו אמנם החלטה משמעותית אבל לא גורלית.

3. להבין אילו ערכים מניעים אתכם ועל מה חשוב לכם לשמור ולתת מקום וכבוד לכל הערכים.

4. למצוא את ה"דלק מטוסים" שלכם שידליק ויתדלק אתכם בדרך.

5. לקחת אחריות ולחשוב איזו השתדלות עליכם לעשות כדי למקסם את הסיכוי שתצליחו. לנהל סיכונים, לתכנן, להיערך, להיפתח ללמוד.

ואם אחרי שתעשו את הצעדים הללו, עדיין קשה לכם לקבל החלטה, כזו שאתם מרגישים שאתם יכולים להיות שלמים איתה, מוזמנים ליצור קשר. אל תישארו עם זה לבד. אנשים מצליחים יודעים שאת הדרך לא עושים לבד.
תשאירו את הפרטים שלכם כאן, אני אצור איתכם קשר טלפוני, לשיחה קצרה ולא מחייבת. אתם תספרו לי קצת עליכם ועל הסיטואציה שאתם עומדים בפניה, אני אספר לכם על שיטת העבודה שלי ונוכל לבחון יחד איך אני יכולה לעזור לכם.

ובינתיים שיהיה לכם בהצלחה
באהבה,
שרית